ממעמקי חופשתנו השנתית, בעוד אנחנו שוקדות על כתיבת מאמרים חדשים על תערוכות, נופים ובגדים מעניינים שפגשנו בדרכנו, אנחנו מזמינות אתכם לבוא איתנו למסע בארכיון העשיר של מסעות בגארדרובה. הפעם, כשהזרקורים הציבוריים מופנים אל המנהיגים שלנו ואל אורחות חייהם הראוותניות, קראנו שוב את רשמינו מביקורים בבתיהם של מנהיגי עבר ששינו את העולם. לקראת יום הכיפורים, יש מי שמתפלל לישועה אלוהית, ולכפרה על החטאים, אך המציאות ההיסטורית – וגם העכשווית – מראה שגורלנו נתון בידי מנהיגים בשר ודם.

הרשומה הראשונה בסדרה הזו מובילה אותנו, איך לא, לביתו של בן גוריון בתל אביב. כשביקרנו בו לפני יותר מעשור, הכניסה הייתה חופשית ויכולנו להסתובב בדירה הצנועה כמו בבית שלנו. עתה, הכניסה מאובטחת בשומר חמוש, והבית הפך מוזיאלי יותר, כמו שארית מעבר רחוק ובלתי מושג. גם דמותו של בן גוריון, שנראתה לפני עשר שנים כמנהיג עבר שנערמה על דמותו האבק, הפך השבוע לסמל המאבק בהפיכה המשפטית, ופסל בדמותו בחוף הים הוצת והושחת. בשנת 2012 כתבנו על בית ילדותו של נפוליון בקורסיקה, המהדהד את המתחים והתשוקות שהניעו אותו לצאת מהאנונימיות של אי הולדתו לכיבוש אירופה. עשור לאחר מכן, בקיץ האחרון, ביקרנו גם באי אלבה בביתו של נפוליון הגולה, בו הוא תכנן את שובו למפה הפוליטית של אירופה. 

מביתו של נפולאון המשכנו  למסע באחד מבתיו של הדיקטטור מוסוליני. וילה טורלוניה שברומא שוכנת על אתר קבורה יהודי עתיק. השבוע, בביקורנו במוזיאון היהודי בפררה גילינו שמתחת לוילה של מוסוליני שוכנת עיר קטקומבות ענקית שהתגלתה מעט לפני עליית הפשיזם, בשנת 1919. גם פה, בוילה שבה שכנה משפחתו של מוסוליני, שכרון הכוח השפיע על עיצוב הפנים, והוילה הרומאית ממשיכה למשוך אליה את מי שמעוניין להבין יותר טוב את הפסיכולוגיה של הדוצ׳ה דרך הסביבה המשפחתית שלו. בניגוד אל מוסוליני הגאוותן, הוילה של ורה וחיים ויצמן משדרת צניעות וצמצום, מהעיצוב המינימליסטי לאווירה המסוגננת. דווקא המבט הנשי של ורה וייצמן, שנחבאה אל הכלים, ניכר בעיצוב הבית, שנחשב בזמנו לארמון מפואר, אך היום נראה כמעון סגפני.

סדרת הביקורים בבתי המנהיגים נחתמה בארמונה הנטוש של מלכת איטליה לשעבר מרגריטה, שלפי האגדה (השגויה, ככל הנראה) העניקה את שמה לפיצה המפורסמת. היא הייתה המלכה הראשונה באיטליה שהבינה את חשיבות התמיכה הציבורית במלוכה, ונודעה במפעלותיה החינוכיים. אך מעניין שהיא בחרה לסיים את חייה מנותקת ומרוחקת מנתיניה האיטלקים, שדווקא העריצו את סגנונה ומנהגיה, מוקפת באריסטוקרטים גרמנים ובריטיים, באווירה צרפתית מעודנת. התמזל מזלנו, לפני עשר שנים בדיוק, והצלחנו לבקר בוילה שהפכה אז למוזיאון מהודר, שנסגר בתקופת הקורונה ומועד פתיחתו המחודש לא נודע. מסודותיה של מרגריטה, ומאוספי הצלחות המפוארים שלה, נותרו רק התמונות.

שנה טובה, אילנה ואור