אם בעבר בורדיגרה הייתה עיר תרבותית ותוססת שמשכה אליה אמנים ואינטלקטואלים מכל אירופה, ביניהם מונה שהקדיש לה ציור, כיום היא עיירה פרובינציאלית ומרוחקת ממרכזי הכוח והתרבות של איטליה. ביקרנו בארמון המלכה מרגריטה מסאבויה שהפך לאחרונה למוזיאון לאמנות. שיפוץ הוילה, בעלות של שמונה מיליון יורו, מומן על ידי תורם פרטי, התעשיין גוידו אנג'לו טרוצי, שנודע בכינויו 'מלך הניקל'. כך טרוצי מצא סוף סוף בית לאוסף האמנות המכובד שלו. מנהל המוזיאון מספר שכיום באיטליה אין תקציבים למוזיאונים קטנים, למרות התערוכות המוצלחות והפעילויות החינוכיות במוזיאון. בלי כספי המדינה המוזיאון הנאה עומד היום עומד בסכנת סגירה. כמו בימי המלכה מרגריטה, גם היום האמנות זקוקה לתמיכתם של פטרונים עשירים. אחרי הביקור בביתה של המלכה, התרשמנו שהמנהל קצת מיואש מהתנערות המדינה והמוסדות שלה מתחזוקת ועידוד מוסדות תרבות. אולי התיירות המודרנית, שכמו בהרבה תחומים של החיים העכשוויים היא תיירות עדר ופחות סקרנות אינדיבידואלית, לא עוזרת לשיפור המצב. כמו שאמר לנו מנהל המוזיאון, גם התרומה הנדיבה של העשירים לא תציל את האמנות אם הציבור לא מתעניין בה.

הביקור בוילה החזיר אותנו אל מלכי איטליה שסיפורם אינו רצוף הצלחות כבירות. אחרי איחוד איטליה, ב-1861, מלכי בית סאבויה מפיימונטה הוכתרו למלכי איטליה, בתקווה שיעזרו לאחד את איטליה (תפקיד דומה ממלאים היום מלכי בלגיה). אבל בעיני איטלקים רבים מלכי סאבויה לא מצאו חן. הם לא נודעו באינטליגנציה גבוהה, בלשון המעטה, ולא נראה שהם מתעניינים בגורלם של האיטלקים במרכז ובדרום המגף. המלכה מרגריטה הייתה יוצאת דופן בבית המלוכה: חביבת הקהל, אינטליגנטית וכריזמטית. עיתונאי איטלקי חשוב אמר עליה שאולי לאיטליה לא היה מלך דגול, אבל הייתה לה מלכה דגולה.

 אולם, למלכה האהובה היו גם צדדים שהצליחה להסתיר מההמונים: היא תמכה בשימוש בכוח צבאי לפיזור הפגנות של פועלים ואיכרים עניים, עודדה את ההרפתקאות האימפריאליסטיות של איטליה בלוב ואריתראה, והביעה הזדהות עם המשטר הפאשיסטי. בדעותיה הפוליטיות היא הייתה שמרנית, וקתולית אדוקה ביותר. מפתיע, אם כן, שמרגריטה עדיין נחשבת באיטליה למלכה אהובה ופופולרית. אולי בהשוואה ליתר בני משפחת המלוכה היא הייתה הרע במיעוטו. כיום, האיטלקים אוהבים לזכור את תמיכתה באמנים ובמוזיקאים, את חיבתה לטכנולוגיה חדשנית, ואת החוש האסתטי המפותח שלה. אך חוסר ההתחשבות של בני המלוכה בעם ניכר אפילו בעובדה שהוילה שלה (שתוכננה על ידי האדריכל המילנזי הנודע בורג'י) נבנתה בזמן שאיטליה ניהלה קרבות קשים במלחמת העולם הראשונה.

הוילה עוצבה על פי דרישות המלכה בסגנון קלאסי ומהודר, ובניגוד מושלם למודרניזם האדריכלי שהיה נפוץ באיטליה באותם ימים. מאחורי העיצוב השמרני מסתתרים צינורות חימום חדשניים, אמבטיה מודרנית הכוללת מחממי מגבות, ואף מעלית מרווחת ובה ספה נוחה. על הקירות צייר האדריכל תמונות של בתיה האחרים של המלכה המזדקנת, כדי שתוכל להיזכר בהם בלי לצאת מהסלון.

כשהמלכה מתה בשנת 1926 בנה, מלך איטליה ויטוריו עמנואלה השני, העביר את כל הרהיטים המפוארים שלה לארמונו, שהפך בבוא הזמן למשכנו של נשיא איטליה. למרבה האירוניה, הוילה של המלכה הפכה לבית הבראה לחיילים ומשפחות שכולות ממלחמת העולם הראשונה, שהתנהלה לא רחוק ממשכנה השקט של המלכה.

המלכה מרגריטה במרפסת ביתה

צילומים: אור רוזנבוים ©

לביקור בוילה מרגריטה, ולאתר המוזיאון הקליקו כאן.