מצניעות פרובנסיאלית לפאר קיסרי בביתו של נפוליאון

בית ילדותו של נפוליאון  באג'צ'יו באי קורסיקה הוא מופת של אצולה זעירה שצמחה מתוך קהילה כפרית מקומית זעירה אף יותר.  הבית באג׳צ'יו נמצא כמה מטרים מהנמל העתיק ממנו הפליג הנער נפוליאון אל פריז ואליו שב פעם נוספת אחרי הקרב במצרים ולא עוד. הרחק מפאריז, בפרובינציה נשכחת, על אי שנחשב כמעט ברברי עד לפני שנים לא רבות, בנתה משפחת בונפארטה את ביתה בסמטא לא חשובה של עיר נמל פרובינציאלית. אך גם אם לא היה שם הפאר וההדר הפריזאיים, המוטבציה והשאפתנות שאפיינה את המשפחה, ובעיקר את אמו של נפולאון הצעיר, ניכרת בבית עד היום. הצצה לבית בו גדל הקיסר ששינה את פני אירופה ואת פני העולם כולו מעניקה תובנות רבות על אופיו ואישיותו הפוליטית.

כאשר אבי המשפחה זכה למינוי ייצוגי בחצר המלך, עלתה משפחת בונפארטה בסולם החברתי הקורסיקאי. אם המשפחה לטיציה, גם היא נצר למשפחת אצולה מעוטת חשיבות מטוסקנה, עשתה כמיטב יכולתה להשתלב בחוגים חברתיים מכובדים ומשפיעים. היא יצרה בביתה מעין סלון פוליטי וחברתי, שכינס אליו דמויות חשובות מן האי. אך היכולות הכלכליות המוגבלות של המשפחה היו כאבן נגף בדרכה של האם אל התהילה. אם בפאריז קירות הבתים המהודרים צופו בטאפטים מבדי משי מפואר, לטיציה נאלצה להסתפק בציורי קיר שחיקו את בדי המשי והטפטה. השאפתנות האסתטית והצורך להשאיר חותם איפינו את דרכו של נפוליאון הקיסר. הוא השקיע מחשבה ותשומת לב במלבושי הנשים אשר סביבו, ובארמונות והככרות אשר יצרו את פריס האלגנטית שאנו אוהבים עד היום.

במרתף הבית ניכרת האמת שלטיציה אימו ניסתה כל העת להסתיר. למעשה, משפחת בונאפרטה לא יכלה להרשות לעצמה את מותרות האצולה, ואף לא ממש את פינוקי הבורגנות. במרתף הבית המשפחה הכינה שמן זית, יין, וגבינות, ממש כמו משפחות האיכרים מסביבם. ההתעקשות והשאפתנות של לטיציה נדבקה בנפולאון הצעיר, ואיפיינה אותו לאורך הקריירה הצבאית והפוליטית שלו. ביתה הוא עדות מעניינת יותר מכל ספר לחינוך שהעניקה לבניה, ולהשפעתה של השאיפה החזקה שלה לכוח ותהילה על ההיסטוריה של אירופה כולה.

דרך הסגנון האלגנטי והמהודר שהוא הנחיל, נפולאון ביקש להפיץ את רעיון האימפריה, ולשכנע את עמי אירופה בכוחה ויוקרתה של האימפריה הצרפתית. הוא קיווה גם שעל ידי הפצת הסגנון הקיסרי המפואר והנאה ישכחו נתיניו את רעיון הרפובליקה שהסעיר רבים כל כך רק שנים ספורות קודם לכן. בניגוד לבן גוריון, שהשתמש בעיצוב ובסגנון כדי להנחיל מורשת של צניעות ועבודה קשה, נפוליאון יצר עולם של שפע שהיה לפחות בתיאוריה בהישג ידו של כל אדם, ולא רק של האצולה והמלכים.