אנחנו ממשיכות במסע שלנו אל בתיהם של מנהיגים, אותם אנו נוהגות "לקרוא" באמצעות הפרטים הקטנים האינטימיים והאישיים המתגלים לפעמים רק במרחק הזמן. אולי רק אחרי לכתו של האדם החפצים שהקיפו אותו מאירים את בחירותיו הפרטיות בחיי היום יום. כי הרי גם למנהיגים גדולים יש חדרי אמבטיה, מטבח, וחדר שינה, מלאים ברהיטים, חפצים ומוצרים שנתנו צורה לחייהם.

היום עצרנו בוילה מרשימה בשלוותה ובקוויה הנקיים הממוקמת על גבעה רכה.

מחד, הוילה מבקשת להיות מקומית ומאידך נותרת מנותקת ומרוחקת. הוילה תוכננה עי האדריכל הנודע אריק מנדלסון בשנת 1936 עבור הזוג חיים וורה וויצמן. הבית ראוי לבעליו, מדען יהודי בריטי אמיד שעשה את הונו ופרסומו מהמצאות ופטנטים שרשם במהלך קריירה מרשימה ככימאי (לזכותו נרשמת המצאת האצטון). רעייתו ורה הייתה קוסמופוליטית אמיתית. היא נולדה ברוסיה ולמדה בז'נבה, והייתה לרופאת ילדים בשכונות העוני של מנצ'סטר ולונדון. כשויצמן נבחר לנשיא המדינה ורה כבר הייתה דמות חשובה בארגון הנשים הציוני. חיים ויצמן זכה לגור בבית כחמש שנים בלבד ואילו ורה שחיה עוד ארבע עשרה שנים אחריו הייתה למעשה הדיירת של ״הארמון״, כפי שכינו את הבית השכנים ותושבי הסביבה.

היתה זו ורה ש״גילתה״ את המגרש המוצע למכירה בסמיכות למכון המדע ע"ש זיו אותו יסד וניהל ויצמן, ועודדה אתו לרכוש את הפרדס המוזנח עבור הון של כחמשת אלפים פאונד כדי לבנות מעון בארץ ישראל. התנהלותה של ורה מול הארכיטקט מנדלסון ניכרת בתכנון הבית. הפרטים הקטנים היו חשובים לה מאד, כמו חדר סידור הפרחים מימין לכניסה הראשית בו ניתן לראות את מגוון הכלים לסידורי הפרחים הטריים האהובים עליה שעידנו את פנים הבית.

למעורבותה היו גם צדדים פחות מוצלחים כמו הרהיטים האדוארדיים המיושנים שהתעקשה לרהט בהם את אחת מפינות הסלון, בניגוד לדעתו של מנדלסון שהעדיף רהיטים וטקסטילים באווירה מקומית, מזרח תיכונית. הוא דגל בעיצוב הוליסטי – חוץ ופנים כולל רהיטים וכלים באותו קו – אך היא רצתה ולשמר את נוחות המגורים שאפיינה את מעמד הבורגנית האירופאית הגבוה ממנה הגיעה, להביא לרחובות משהו מהסלון המפואר שלה בלונדון.

גם במטבח ניכרים הפרטים שהביאה מתרבות החיים בבריטניה. ה"סרוויסים" מחרסינה מעודנת, פעמון המשרתים המחובר לחדרים השונים, המקרר המשוכלל במושגי התקופה עם המדפים המסתובבים לנוחות החיפוש, סל קש לפיקניק, ומגש/שולחן ובו מקום לעיתון עליו הוגשה לה ארוחת הבוקר למיטה.

מנדלסון תכננן לבקשת ויצמן מעון ״צנוע״. אך כשמדובר בצניעות הכל יחסי, אולי הבית היה צנוע עבורו אך בהחלט לא בהשוואה לבתי האיזור בתקופת קום המדינה.

במבט עכשווי אנו חושבות שמנדלסון הצליח לתרגם את ערכי הצניעות והמקומיות לבית. בעיקר אהבנו את ההתייחסות של הארכיטקט המערב האירופאי אל המקומיות המזרחית של אתר הבית ושאיפתו האוטופית לגשר בין מערב למזרח התבטאה לא רק בקווים התכנוניים של המבנה אלא גם בטקסטילים ובמוטיבים עיצוביים.

בדרכו המעודנת קרא מנדלסון את האור, החום והנוף המקומיים והתחשב בהם בתכנון המעון. בחדר המדרגות עומעם אור החלונות באמצעות אריג משי לבן שנקבע בין שתי זכוכיות ומנע כניסת אור ישירה. המטבח מואר באור הבוקר הרך בזכות מיקומו בחזית המזרחית. מנדלסון בנה את אגפי הספרייה והסלונים סביב לחצר פנימית קרירה ובטבורה בריכה, כדי להתרחק מחום השמש. הוא גם תיכנן גגות שטוחים מטויחים בלבן כמנהג הבתים המקומיים הערביים.

העיצוב מכריז את הפונקציונליות של המבנה שהיה מעון רשמי מאופק באווירה ביתית, מינימליסטית ומעט סגפנית.

אנחנו ממליצות מאוד לבקר בבית ויצמן, וגם באתר המענין של יד ויצמן.

תודה מיוחדת לנוית קופליס ומרב סגל מגנזך ויצמן.

צילום בבית ויצמן: אילנה אפרתי, 2013 ©