השבוע אנחנו משתפות אתכן ביומני היער של אילנה, פברואר 2024.

קולות של מסורים חשמליים ניסרו את הדממה של שעת הבוקר המוקדמת. זו הייתה חוויה מעצבנת מאוד, להתעורר לקולות ניסור במקום לקולות ציוץ הציפורים מהיער כרגיל. קפצתי מהמיטה. הבטתי מהחלון כדי לחפש את מקור הרעש. הגן עמד במקומו ממוסגר ברקע על ידי היער ממנו עלו קולות הניסור הרמים שפילחו את שקט של התמונה השלווה. העצים עדיין עירומים מעלים והגזעים והענפים הכהים חשופים כפסלים אדרי מימדים אך שבריריים. פה ושם עצי אורן או עצי מחטניים אחרים מנקדים את הנוף החורפי בגוון ירוק עמוק. גם שיחי האדרה הכרוכים מסביב צווארם של עצים עתיקים מוסיפים ירוק לתמונה האפרורית של חודש פברואר. הרעש המשיך לעלות מעומק היער הרחק מעבר למבט שלי. מיהרתי לשתות את הקפה ויצאתי בעקבות הקולות המייללים. מיד אחרי שער הגן בחלקת היער הקרובה התגלו העובדים המנסרים את העצים.

בעודי עומדת שם עלתה בזכרוני תמונה אחרת מלפני עשרים שנים. אני יורדת בשביל העפר המתפתל ביער הזה עד לנקודה בה נפתח המבט אל עבר חלקת שדה רחבה עליה עומדת חורבה עתיקה ומתפוררת. המעבר מהיער המוצל והחשוך אל החלקה המוארת היה רגע קסום. הרגשתי שהיער מחבק את השדה המוזהב שנפתח אל עבר האופק הרחוק מול השמש השוקעת.

טיול יומי ביער הפך להרגל. התבוננות ממושכת בצמחים ובעצים כל ימות השנה העניקה לי רעיונות לתכנון הגן. אימצתי את התובנה הפשוטה שהיער מתקיים באופן עצמאי ללא מגע יד אדם ללא השקייה, עידור, דישון, גיזום כמקובל בגנים מעשה אדם. הרעיון הזה הפך למוטו גם בגינה האורגנית שלי. כאשר אני יוצאת לטיול ביער החוויה היא רב חושית. קולות הציפורים יחד עם איוושת העלים ברוח, הריחות העולים אחרי הגשם, הצבעים המשתנים בין העונות, הפרחים הפורחים וקמלים, החיות שחוצות במהרה, הפרפרים. יש שמכנים את השהות ביער במונח ״מקלחת יער״. אני מדמה מין שטיפת מוח של אנרגיה חדשה והשראה. מהיער אני חוזרת שונה מכשיצאתי.

עם השנים היער הפך עבורי לסטודיו עם שמים פתוחים. זו מעבדת מחקר אמנותי מתמשך, ”חנות הצבעים" שלי. כאן במרחק 0 קילומטר גיליתי את עולמם הקסום של הפיגמנטים הנחבאים בעלים, בגבעולים, בפקעות הפרחים בקליפות העץ ובשורשים של הצמחים. היער העניק לי השראה וגם חומרי גלם לפיתוח פרויקטים אמנותיים כמו ׳יומן היער׳ בו אני מתעדת 365 ימים החולפים ביער באמצעות ציור על מצעי טקסטיל, או הספר orto המתאר באמצעות צילומים ומתכונים את עולם הטבע סביבי במהלך כל חודשי השנה.

למרגלות העצים נפרש עולם שלם של צמחים ושיחים האופייני לbacino del mediterraneo מהם אני מלקטת מזון למאכל כל עונות השנה: באביב אספרגוס בר, צ'יקוריה, בקיץ rovo פטל בר שחור ועסיסי, קורבצולו, שזיפי בר, דובדבנים, בסתיו פטריות, ובחורף פקעות ורד הכלב.

על הטרקטור כבר היו מסודרים עצי היער, האלונים, הצפצפות, pioppo bianco ,salice Quercus. בשעות הלילה הציפורים עוד נמו על הענפים האלו, שחתוכים עכשיו לחתיכות קטנות המתאימות לגודל הקמין. בצד היו זרוקים כמו גוויות כל השיחים שצומחים למרגלות העצים. הם כבר נחתכו קודם, כדי לפנות מקום לאנשי המסורים.
התקשרתי לנציג בעלי היער. הוא הסביר לי באדיבות שהוא מכר את העצים לקבלן שעושה עבודתו על פי חוק. ומה עם החיות? שאלתי. מה עם הנוף? מה על האנשים שמטיילים ביער? אני רואה במחשב חלקות במפות, הוא ענה, ואותן אני מוכר. אני לא מטייל ביער ולא מכיר את העצים.

המשכנו לשוחח על חשיבות העצים לאנשים שחיים סביבם ובכלל, והוא הסכים, בסופו של דבר, לעצור את עבודות הכריתה. אולי, הוא אמר, זה לא הכרחי, ואפשר למצוא בכל זאת דרך אחרת.

צילומים: אילנה אפרתי.

אם נהנית מהפוסט, נשמח אם תשתפי עם חברים וחברות נוספים!