איטליה, אוקטובר 2019.

השבוע הוזמנתי לקיים אירוע אמנותי לקהל איטלקי בעיר קטנה. עמד לרשותי חלל רחב ידיים, שבימים רגילים משמש כמשרד, ובו חדרים שונים הפונים לגן המשקיף על מגדל פעמונים של כנסיה עתיקה. הרעיון לקיים מפגש אמנותי בחלל שאינו גלריה או מוזיאון קסם לי. ראיתי ההזדמנות לפנות לקהל אחר, חדש. זו הייתה הזדמנות מיוחדת לשוחח עם קהל שמתעניין באופנה ובעיצוב, על הקשר בין האופנה והטבע, וגם על הנזקים האקולוגיים שתעשיית האופנה גורמת.

מארחיי התעניינו בעובדה שאני מעצבת אופנה החיה בין העיר תל אביב למחוזות כפריים באיטליה, וביקשו שאספר את הסיפור הרב תרבותי שלי והגשר שיצרתי בין איטליה לישראל. התחלתי את תכנון האירוע בהקמת מייצב ייחודי לכל חדר בהתאם לאווירה שהחדר הקרין אלי. המייצבים הרב-תחומיים הציגו את מכלול העבודה שלי המתייחסת לעונות השנה ולמחזוריות בטבע במבט של מעצבת אורבנית.

בחדר הראשון, שהתמקד בעונות סתיו וחורף, הצגתי ציורים עם פיגמנטים כחולים שאני מלקטת ביער באיטליה בחורף. על שולחן הפגישות העגול הנחתי כלי טרה קוטה בהם הטמעתי צמחים מהיער שהותירו את חותמם החד פעמי כמאובנים שמוצאים מדי פעם במדבר.

החדר השני היה מואר באור טבעי זוהר שם הצגתי בדים מצוירים עם פיגמנטים בגוונים חמים וזהובים מצמחי קיץ ואביב.

בחדר נוסף הצגתי עבודת וידאו המבוססת על תצוגת האופנה שקיימתי בתל אביב -2012 ובה אוסף בגדי קיץ תפורים מבדים בהשראת צמחי היער הים תיכוני האיטלקי וצבעיהם היחודיים.

על הקיר הצגתי מעיל דו צדדי שעיצבתי ב- 2019 בהשראת מעילים מסמרקנד, עשוי מעור לבן ומשי צבוע ביד.

בחדר האחרון הצבתי בדי פשתן בתהליכי התפוררות ,מתוך הפרויקט שהצגתי בספטמבר 2018 בתערוכה בגלריה בית בנימיני תחת הכותרת ׳מעגל׳. זו יצירה שנועדה, כדברי האוצרת שלומית באומן, ׳להציף את הדיון על המדד הגבוה של טביעת הרגל האקולוגית של התעשייה בכלל ותעשיית האופנה בפרט, ועל העבדות הסמויה והגלויה המאפיינת תעשיות אלו׳. את בדי הפשתן האיטלקים שאני גוזרת מהם בגדים בסטודיו בתל אביב הנחתי באדמה הגינה, וכיסיתי אותם בפסולת גן הירק שלי באוקטובר. כך הם נותרו חשופים לשמש, לקור, לגשם ולשלג. אחרי חצי שנה חשפתי את הבדים שהחלו בתהליך התפוררות ואף זרעי צמחים נבטו עליהם באופן ספונטני, כדי להמחיש את חשיבות החומרים שאנו צורכים. כמו שכתבה באומן, היצירה שלי ׳מפנה סימן שאלה גדול אל תעשיית האופנה כמזהמת השניה אחרי תעשיית הדלקים, וכגורמת להשפעות סביבתיות שליליות… כמו הטמנת כמויות עצומות של עודפי בגדים בסוף כל עונה, שלא יתפרקו עוד שנים רבות׳. היצירה עודדה את הקהל לחשוב היכן הבגדים שלהם מסיימים את תפקידם, ורצוי שישובו לדשן את האדמה במעגל הצמיחה והקמילה האינסופי בטבע.

סיפרתי גם על הספר שלי אורטו, שבאמצעות מאות צילומים יומיומיים מספר סיפור ויזואלי של מקום מעבר לשפה מדוברת וממחיש את חווית החיים בטבע, צבעי החודשים המשתנים, ההנאה בגידול המזון וההשראה למתכוני האוכל מהגן לשולחן, בין התרבות הקולינרית האיטלקית, לזו הישראלית.

הארוע נחתם בקוקטייל איטלקי, המבוסס על מאכלים שעשויים מחומרי גלם שעשויים בשתי המדינות, כמו חומוס, שבאיטליה מככב כמרק עם פסטה טריה, או סלט ירקות חתוך דק, שמבוסס על ירקות איטלקים מקומיים אך בחיתוך שונה מהמקובל במקום. ההתרחקות מהקונצנזוס והבחירה האישית המשוחררת מכבלי הנורמה, הן לדעתי הזמנה לחשוב מחדש ובאופן עצמאי על העולם שמקיף אותנו, ולעשות שינוי אמיתי.