מסע עם לואיז בורז'ואה

תל אביב, ספטמבר 17.

המסעות של לואיז בורז׳ואה היו פנימיים. הם נעו קדימה ואחורה בתוך זכרונות, פחדים, געגועים וחרדות שהזינו אותה והיו חומרי הגלם הרוחניים שלה כאמנית. חומרי הגלם הפיסיים היו מגוונים ונעו בין מתכת, עץ, ברונזה וטקסטיל, בדים, פיסות שטיחים, בגדים וחוטים, שהיו חומר הגלם של ילדותה כבת לריסטורטורית של שטיחי קיר בפריס.

השבוע לרגל פתיחת תערוכה של עבודותיה במוזיאון תל אביב אנו מביאות כאן מספר עבודות שצילמנו בפתיחת התערוכה שהמשותף ביניהן הוא חומרי הגלם הטקסטיליים מהם הן נוצרו.

כמו כן אנו מפרסמות שוב פוסט מתוך הארכיון של מסעות בגארדרובה על תערוכה קטנה ופיוטית שכולה טקסטיל שבה ביקרנו בבית באלזק בפריס בשנת 2011, כמה חודשים אחרי מותה של האמנית.

מתוך הפוסט מסעות בפאריז 2, 2011.  באותו מסע פריזאי לפני שש שנים, ביקרנו גם במוזיאון קרן פייר ברז'ה, שהקים פטרון האופנה והאמנות, איש העסקים פייר ברז'ה לזכר בן זוגו וחברו איב סן לורן. השבוע ברז'ה נפטר ועיתוני צרפת התמלאו בהספדים לפטרון הנדיב שידע לתמוך ולהניע את עולם האמנות אל חדשנות ויצירה. אתם מוזמנים להכנס ללינק לקרוא על הביקור שלנו במוזיאון, בו דייויד הוקני הציג לראשונה את ציורי האיי פד שלו, שזכו אחר כך לתערוכות גדולות בלונדון.

פאריז הייתה ועודנה ביתם של אמנים, סופרים ויוצרים רבים, שהגיעו אליה מכל העולם, וביססו בה את יצירתם. כיום הפכו בתים רבים למוזיאונים, המציעים חוויה אינטימית, אישית ונעימה יותר מהמוזיאונים הגדולים והמפורסמים, הכוללת גם הצצה מפתיעה לחייהם של יוצרים נודעים. מוזיאון בלזק ממוקם ברובע פאסי, מעיין כפר קטן בפאתי העיר שהפך לרובע ה-16 היוקרתי והמפואר. המוזיאון הוא בית פרטי קטן שנותר כעדות לתקופה בה השכונה עוד הייתה כפרית: תריסי עץ ירוקים מחפים את חלונות הבית הלבן והדל, וגן קטן וירוק היה משקיף על העיר פאריז לו לא היו נבנים מולו מגדלים חדשים. עתה מוצגת במוזיאון תערוכה מיוחדת של האמנית לואיז בורז'ואה, שנחשבת בעיני רבים לגדולת האמניות במאה ה-20. בורז'ואה, שנפטרה בשנה שעברה, הכינה תערוכה מיוחדת למוזיאון בלזק, שנוצרה בהשראת הספר של בלזק 'אז'ני גראנדה'. הספר מתאר את חייה של אישה צעירה הכלואה ב'אי' בו רק מטבח ועבודות הבית, נרמסת בין אב קמצן ושתלטן מסורת ובעל חמדן וכפוי טובה. זוהי ביקורת חברתית עזה על החיים בצרפת של המאה ה-19. "אני אוהבת את הסיפור. זה יכול להיות סיפור חיי. אני מזדהה איתה. גם אמי הייתה חברתי הטובה ומגינתי. אחרי מותה, אבי רצה לשלוט בי ולכן עברתי לאמריקה". בתערוכה עבודות קטנות וצנועות הכוללות מפיות בד ועליהן רקמה האמנית פרחים מיובשים, סיכות וצרכי תפירה, לצד ציורי אקוורל של דמויות נשיות.

האלמנט האוטוביוגרפי חזק ומרגש: האמנית מתארת את העולם הביתי של נשות תחילת המאה העשרים, תקופה בה היא עצמה גדלה כנערה, וסיפורה של אז'אני גרנדה מקביל לחייה שלה, בהם רק נישואין להיסטוריון אמנות אמריקאי גאלו אותה ממרותו של אב עקשן ודומיננטי.

צילום בתערוכה, אילנה אפרתי כל הזכויות שמורות.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s