פאריז הייתה ועודנה ביתם של אמנים, סופרים ויוצרים רבים, שהגיעו אליה מכל העולם, וביססו בה את יצירתם. כיום הפכו בתים רבים למוזיאונים, המציעים חוויה אינטימית, אישית ונעימה יותר מהמוזיאונים הגדולים והמפורסמים, הכוללת גם הצצה מפתיעה לחייהם של יוצרים נודעים. מוזיאון בלזק ממוקם ברובע פאסי, מעיין כפר קטן בפאתי העיר שהפך לרובע ה-16 היוקרתי והמפואר. המוזיאון הוא בית פרטי קטן שנותר כעדות לתקופה בה השכונה עוד הייתה כפרית: תריסי עץ ירוקים מחפים את חלונות הבית הלבן והדל, וגן קטן וירוק היה משקיף על העיר פאריז לו לא היו נבנים מולו מגדלים חדשים. עתה מוצגת במוזיאון תערוכה מיוחדת של האמנית לואיז בורז'ואה, שנחשבת בעיני רבים לגדולת האמניות במאה ה-20. בורז'ואה, שנפטרה בשנה שעברה, הכינה תערוכה מיוחדת למוזיאון בלזק, שנוצרה בהשראת הספר של בלזק 'אז'ני גראנדה'. הספר מתאר את חייה של אישה צעירה הכלואה ב'אי' בו רק מטבח ועבודות הבית, נרמסת בין אב קמצן ושתלטן מסורת ובעל חמדן וכפוי טובה. זוהי ביקורת חברתית עזה על החיים בצרפת של המאה ה-19. "אני אוהבת את הסיפור. זה יכול להיות סיפור חיי. אני מזדהה איתה. גם אמי הייתה חברתי הטובה ומגינתי. אחרי מותה, אבי רצה לשלוט בי ולכן עברתי לאמריקה". בתערוכה עבודות קטנות וצנועות הכוללות מפיות בד ועליהן רקמה האמנית פרחים מיובשים, סיכות וצרכי תפירה, לצד ציורי אקוורל של דמויות נשיות.

אז'אני גרנדה, לואיז בורז'ואה

פרחים מיובשים, לואיז בורז'ואה

מתוך התערוכה, לואיז בורז'ואה

האלמנט האוטוביוגרפי חזק ומרגש: האמנית מתארת את העולם הביתי של נשות תחילת המאה העשרים, תקופה בה היא עצמה גדלה כנערה, וסיפורה של אז'אני גרנדה מקביל לחייה שלה, בהם רק נישואין להיסטוריון אמנות אמריקאי גאלו אותה ממרותו של אב עקשן ודומיננטי.

במוזיאון קרן פייר ברז'ה, שהקים פייר ברז'ה לחברו איב סן לורן. הבניין המפואר, ברובע ה-16 מארח תערוכות מתחלפות ועכשיו מציג תערוכה של דייויד הוקני. הייחודיות של התערוכה הזו היא במדיום: הוקני צייר בעזרת הבוהן על גבי האייפד שלו.

דייויד הוקני, בתערוכה הציורים הוצגו על מסכים בגדלים שונים

דיוויד הוקני

הוקני מספר שבמשך שנה נהג לשלוח לחבריו הקרובים איורים זריזים של פרחים, נופים ודיוקנות עצמיים שיצר באייפון שלו. הוא נלהב מהאפשרות להפיץ את ציוריו באופן מיידי, ולהעניק לחבריו ציורים מקוריים שלו, ישירות לאייפון שלהם. אך, הוא מוסיף, כאשר רצה להציד את כל ציוריו בתערוכה, הוא בחר בתערוכה 'מסורתית': שורת אייפונים המוצבים זה לצד זה ומציגים את יצירותיו. הוקני טוען שהאמנות הדיגיטלית לא מבשרת את מותה של 'יד האמן'. דווקא המדיום האלקטרוני נותן לו חופש יצירתי, ומאפשר בעיקר להפיץ את יצירתו במהירות בכל העולם.

אחר הצהרים כדאי לטייל בפארק מונסו, גינה מטופחת מזרחית לשער הניצחון, הכוללת גם אגם קטן ובו מקדשון וחורבות רומאיות המזכירות את וילה אדריאנה בטיבולי. בקצה הגן  נמצא ביתו של מואיז קמונדו, בנקאי האימפריה העותומנית שעבר לפאריז הקיסרית והפך לאספן אמנות מושבע. קמונדו הקדיש את ביתו המפואר למוזיאון על שם בנו ניסים שנפל כטייס במלחמת העולם הראשונה. זהו בית מידות מרשים ואלגנטי שנבנה לפי ארמון הטריאנון של מארי אנטואנט בורסאי. מעבר לכל העושר והפאר נהנינו לראות את המטבח המרשים שבקומת הכניסה ולדמיין אותו רוחש ניחוחות ומאכלים. עצוב לחשוב שכל העושר והמעמד לא עזר לבתו של מואיז ומשפחתה להינצל מהנאצים בשנת 1943, והם נספו באושוויץ.

מוזיאון ניסים קמונדו, המטבח

מוזיאון ניסים קמונדו, פינת הקצב

בערב יום בהיר כדאי לעלות אל מונמרטרה ולהשקיף על העיר המנצנצת למטה. בדרך חזרה למרכז, שווה לעצור בקפה פרנקור ברובע ה-18, המציע ביסטרו צרפתי מעודכן ושכונתי בלי הרבה יומרות. שירות מצוין, מנות פשוטות ויין טוב הופכים את המקום למועדף על צעירי האיזור הבוהמיניים. כדאי במיוחד לבוא לבראנץ' בבוקר יום ראשון, החל מ-11.30. ולסיום, לא לוותר על ביקור בבולונז'רי הצמוד שזכה השנה בפרס הבאגט המצטיין של פאריז.