ביקור בארכיון ההיסטורי של  חברת רובלי  (Rubelli) בפאלצו קורנר ספינלי בונציה פורש בפנינו את הסיפור עתיק היומין של משפחת רובלי הונציאנית, שהוא גם סיפורה של  תעשיית המשי היוקרתי של ונציה. בתקופה בה תעשיית הטקסטיל במדינות המערב נעלמה כמעט לחלוטין, דווקא חברת רובלי המייצרת בדי משי מפוארים ומרהיבים ביופיים, משגשגת ופורחת. החברה מספקת בדים למעצבי פנים ידועים (למשל, לאוסף הבית של ג'ורג'ו ארמני) אך גם תורמת בדים ייחודיים וידע מתקדם לשימור מוסדות היסטוריים אירופיים, בהם תיאטרון פניצ'ה בונציה ומוזיאון אלברטינה בוינה שעוצבו בעזרת בדי המשי של רובלי הארוגים בטכניקות היסטוריות.

המפעל המקור של טראפולין סיפק בדי משי לכל בתי האצולה האירופאים, וזכה בפרסים רבים.

הכניסה לבית קורנר ספינלי בונציה, השייך למפעל רובלי, ובו גם ארכיון המפעל

ספר מפואר שהוציאה לאחרונה החברה, פרי מחקר היסטורי של מנהלת ארכיון הבית, מתעד את הקשר ההדוק בין התפתחות מותג בדי היוקרה הונציאני לשושלת המשפחתית של בני רובלי, שניהלו, הרחיבו ופיתחו את מפעל הבדים הונציאני שהקים ג'ו טרפולין בשנת 1835. הספר העשיר במסמכים היסטוריים משפחתיים ועסקיים עוקב אחר התפתחות החברה דרך רכישות של מפעלי טקסטיל אחרים, פיתוחים טכנולוגיים וחדירה לשווקים חדשים. הסיפור של רובלי עשוי מאותם המרכיבים של רומנים אפיים מתחילת המאה המתארים שושלות משפחתיות, והזכיר לנו את בית בודנבורק של תומאס מאן. כמו שכתב בהקדמה לספר ראש העיר של ונציה, הבדים של רובלי הם חלק מהתרבות העכשווית של ונציה, ולא רק מההיסטוריה של העיר. הודות למשפחה ולמפעלה המשגשג, עדיין שורדים היום בעלי מלאכה ונציאנים מסורתיים.

חדר הארכיון של מפעל רובלי ובו כ 5000 דוגמאות בדים שייצרה החברה, או אספו מעצביה ברחבי העולם

מעיל עתיק מאוסף הבגדים של מפעל רובלי

בדי קטיפה וז'קרד המזוהים עם מפעל רובלי

בד לשמלה למלכת איטליה עם מונוגרמה רקומה של בית משפחת המלוכה סאבויה, אמצע המאה ה-19

דגם בד רקום למושבי הרכבת של איטליה, עם המונוגרמה של בית המלכוה סאבויה, כולל אישור משרד התחבורה. שנות ה-30

חדר התצוגה בבית רובלי

לורנצו רובלי היה דיפלומט בשירות האימפריה האוסטרו-הונגרית (ששלטה בונציה באותה תקופה) שבמהלך שרותו  הדיפלומטי במזרח התיכון שהה בעיר ג׳דה אשר לחופי ים סוף שם החל להתעניין ולסחור בטקסטיל והחל לייבא שטיחים לונציה. את רעייתו השנייה, אשה מרשימה ממוצא צרפתי, הכיר בעיר אלכסנדריה במצרים, בירת האינטליגנציה הקוסמופוליטית של טרום עידן הלאומנות. בשובו לונציה בשנת 1897 אהבתו לטקסטיל הובילה את לורנצו לרכוש את בית החרושת הונציאני ליצור משי gio batitista trapolina. רובלי המשיך את פעילות החברה שרכש, וכך עשו גם בניו ובני בניו אחריו. עד היום חמישה דורות חיים ומטפחים מותג יוקרה מקומי בעל חשיבות בינלאומית, ועדיין מתעקשים לייצר את הבדים באיטליה (עד לפני עשור בונציה וכעת בקומו).

חדר התצוגה משקיף על הקאנאל גרנדה

בד מעוצב בהשראת מוטיב ארכיטקטוני מארמון הדוג'ה בונציה

סדרת בדים בהשראה ונציאנית

הסגנון העיצובי העשיר של רובלי שואב השראה ממקורות רבים. מעיצובים היסטוריים איטלקים ועד מזרח תיכוניים, מרקמות מתוחכמות מן המזרח הרחוק, ליצירות בעבודת יד מאפריקה. גם שיתופי פעולה עם אמנים איטלקים כמו ג'יו פונטי הניבו אוספי בדים מרהיבים. בעיניינו מצא חן לראות שכל מכלול הרעיונות והמוטיבים נטמעו אל תוך הזהות של המותג, וניתן לראות בכולם את החותם העיצובי הייחודי של בדי רובלי. גדולתם של המעצבים של בית הבדים הזה טמונה דווקא ביכולת להפוך את אוסף הרעיונות לשלהם, וליצור מכל זה בד חדש, ייחודי וחדשני.

בדים אפריקאים שימשו השראה למעצבי המפעל

רקמה למחוך שמלה, המאה ה-19

בדי רקמה עתיקים וחדשים, מתוך ספר על ההיסטוריה של רובלי

בדי הריפוד של רובלי בבית הקפה פלוריאן בונציה

כאשר אנו שותות קפה בפלוריאן או מבקרות בבתי אופרה מפורסמים במוסקבה, מילאנו או פאריז, אנו יודעות מי אחראי על שחזור ועיצוב מחדש של הטקסטילים המפארים את תאי הצופים ואת מסך הבמה. היופי בהצלחה של רובלי הוא ביכולת של בעלי המפעל לשמר ולפתח את טכנולוגיות הייצור הייחודיות של בדי המשי הרקומים, למרות התחרות והקשיים הכלכליים. בין שימור העבר לפריצות דרך עיצוביות חדשות, רובלי מוכיחים שעדיין אין תחרות ליכולות טכניות גבוהות, חומרי גלם מעולים ועיצוב מרהיב ביופיו. בעיניינו עולם היצירה של מפעל רובלי הוא מרגש, מלהיב ומעורר השראה.

צילום בבית רובלי בונציה: אילנה אפרתי 2013 ©