בימים האחרונים שמענו רבות על 'מהפכת הארגמן', שבניגוד למהפכה הירוקה של העבר הלא-רחוק הצליחה לכבוש את איראן בכוחה של הדמוקרטיה ואולי להסיט אותה אל נתיב של פוליטיקה מתונה וחיובית. מעבר לעיסוק המעניין כשלעצמו בפוליטיקה עולמית, (שנשאיר הפעם לאחרים), החדשות עודדו אותנו לחשוב שוב על מקורו של הצבע 'ארגמן'. בתרבויות רבות, ארגמן הוא צבע השלטון, צבע המלוכה או כוח השררה. קיסרי רומא לבשו גלימות ארגמן, וזהו צבעו של המלך הנרי השמיני (וגם של הקולג' שהוא מימן בקיימברידג', קינג'ס). באימפריה הרומית האדום הארגמני היה אסור בלבוש לפשוטי העם: דינו של מי שנתפשו לובשים אדום מלכותי בלי רשות היה מוות. אך כשחקרנו את הנושא לעומק גילינו בעיה מעניינת: מדוע הצבע 'ארגמן' בתרבות הרומית הוא גוון של אדום חם ועמוק, ואילו באנגליה מדובר בצבע סגול כהה? למרות שהצבע משוייך למלוכה, קיסרות, עושר וכוח, מדוע בכל מקום הגוון שלו שונה עד כדי כך שהיום היינו מתארים את גווני הארגמן כשתי משפחות צבעים שונות לחלוטין, אדום וסגול? ומה הקשר בין צבע הארגמן לצבע תכלת?
הצבע ארגמן הופק מרכיכה שחיה בקונכיה משוננת ולבנה שנראית כמו קיפוד מאובן. כמו שלעיתים קרובות קורה, המראה הראשוני של הרכיכה וקונכייתה הצחורה לא מסגיר את הצבע העז שאפשר להפיק ממנה. אפשר להפיק את גוון הארגמן גם מרכיכות אחרות, שנמכרות למאכל באיטליה.

קונכיות Muryx מהן מפיקים את הצבע הארגמני. בארץ אפשר היה למצוא גם את ה'ארגמון כהה קוצים', חילזון ימי דומה ששימש להפקת צבע הארגמן בימי הפיניקים
החוקר זהר עמר מאוניברסיטת בר אילן השתמש ברכיכות אלה לניסויים שערך להפקת צבע ארגמן לפי שיטות תנכיות, כי סוד הארגמן היה ידוע כבר בימי התנ"ך, עוד מהמאה ה-14 לפני הספירה. גם בבית המקדש הארגמן – יחד עם תכלת, זהב ושני – נחשב לצבע קדוש וסימלי הראוי ללבוש כוהנים. החשיבות הגדולה של הצבע העולם התנ"ך עודדה חוקרים ישראלים רבים, בעיקר ארכיאולוגים, לחקור את מקורות הצבע והתעשייה הארגמנית בארץ ישראל. אך הכנענים לא היו לבד: הפיניקים היו סוחרים חשובים בארגמן, והיוונים הקדומים אימצו את הצבע והפילוסופים שבהם כתבו על הסמליות של הצבע העז. מאז ומעולם הארגמן נחשב יוקרתי ובעיקר יקר: הפיגמנט נשקל לפי ערך המתכת היקרה כסף, וייצור הארגמן הפך לתעשיית יוקרה חשובה ביותר בעולם העתיק.
בלטינית, שמו של הצבע הוא פורפורה purpura, במקור המילה היוונית לצבע אדום (ביוונית Porphyra הוא עדיין שמה של אצה אדומה). באנגלית לעומת זאת השם הוא tyrian purple, שם המעיד על המקור הגיאוגרפי של תעשיית הצבע האדום: העיר צור שבלבנון. בצור גילו לראשונה את הטכניקה להפקת הצבע האדום העז מהרכיכות היוקרתיות. עוצמת הפיגמנט, שלא דהה גם אחרי כביסות רבות, הפך את הצבע האדום ליקר במיוחד, ולכן מלכים, קיסרים ושליטים בחרו ללבוש אותו.
לא בכל מקום נהגו להפיק את הצבע באותן שיטות. גם המקור של הרכיכות, בין הים התיכון לאוקיינוס ההודי ולים דרום סין, השפיע על צבע הפיגמנט שניתן היה להפיק מהן. כך, באיזורים מסויימים ארגמן הפך לצבע אדום עז כדם, ואילו באיזורים אחרים יצרו בדים צבועים בגוון סגול יותר, וכמעט כחול-אינדיגו. הקשר בין ארגמן ותכלת מעניין היום חוקרי תנ"ך רבים, שהוכיחו ששני הצבעים בעלי החשיבות הסמלית ליהדות (בלבוש כהנים או בקישוט הציצית) הופקו בדרכים שונות מאותו חילזון ימי.
עד היום, הארגמן נותר צסע בעל סימליות עמוקה: מלכת אנגליה והאפיפיור ניכסו אותו לעצמם. אך אחרי אלפי שנות היסטוריה צבעונית, קשה לקבוע כיום מהו הגוון המקורי והאמיתי של הארגמן, אדום או סגול. כך או כך, המשמעות התרבותית של הצבע נשארה אחת: כוח.
נפלא ומאיר עיניים מעניין איך מפיקים את הגוון המדהים הזה היום
אהבתיאהבתי
תודה על התגובה! היום, אחרי המהפכה התעשייתית, מפיקים את הצבע האדום באמצעים כימיים, בתהליכי צביעה מבוססים על פיגמנטים סינטטיים. הארגמן אולי נראה ארגמני, אבל מקורו שונה לחלוטין.
אהבתיאהבתי
מעריצה את הבלוג שלכם. תודה. אני רוצה להקדיש לכן פוסט אחד בימים הקרובים, זה בסדר?
אהבתיאהבתי
תודה רבה! בכיף,נשמח אם תכתבי!
אהבתיאהבתי
פינגבק: מסע בתכריכים | מסעות בגארדרובה·