העולם, ספטמבר 2026

תחילת ספטמבר,ילדי העולם (לפחות במערב) עוברים מהחופש הגדול והנאותיו, מחיי משפחה, מזמן בטלה, ממשחקים, אל מסגרות החינוך הממלכתי הנכפה עליהם בחסות החוק…
הם כמובן עדיין לא מבינים את משמעות החינוך הכפויי הזה, והסביבה כמיטב יכולתה טורחת להציג את ההעולם החדש כמקום טוב חשוב ומקדם. האם זה באמת כך? לגמרי לא בטוח, והילדים חלקם מרגישים באינטואיציה הבריאה שלהם שזה לא ממש מקום בשבילם. עדיף כמובן לשוטט בשדות, לטפס על עצים, לשהות באויר הפתוח, להתיידד עם חיות, לעשות ניסויים ״טפשיים״, לחלום, לרדוף אחרי פרפרים, לשכב על הדשא ולהביט בעננים ולדמיין.
אבל כל ההנאות הפשוטות הללו הפכו לא חוקיות עם הולדתן של מדינות הלאום, כי המערכת מעוניינת לייצר אזרחים שיתאימו לחיים במדינת חוק, יהיו בעלי דעות דומות עד כמה שאפשר. הרבה שחור לבן, פחות הטלת ספקות. הטון תלויי כמובן במשטר הפוליטי הנבחר: לעיתים המשטר מקדם יותר דת ופחות אזרחות, יותר שינון פחות רעיונות אישיים.
הקטנים מִתקשים להיפרד ולהסתגל למסגרת. אפשר לתהות, למה הם צריכים? במסגרות הללו כוח האדם מתוגמל בקמצנות כי החברה לא מחשיבה את המורים לאנשי מקצוע חשובים ולא בוחרת את המוחות הטובים ביותר כדי לחנך את אזרחי המחר. גם המורים המסורים נשחקים במערכת מלחיצה. בחברות סופר קפיטלסטיות הללו המורים אט אט הופכים למעמד נחות וחלש מאוים על ידי התלמידים והוריהם.
בתי הספר כמו שאנחנו מכירים אותם הם רעיון צעיר יחסית באבולוציה האנושית. באופן טבעי ילדים עזרו בחקלאות ובכל מטלות החיים עד שהחליפו את הוריהם המזדקנים מאחורי המחרשה או נול הטוויה. בעידן התעשיתי הם הפכו לפועלים מבוקשים ושרדו שעות ארוכות ללא זכויות במפעלים בתנאי עבדות, הם היו אלטרנטיבה זולה לפועלים בוגרים בעבודה. בתי הספר ביטלו את עבדות הילדים והקנו להם השכלה מקצועית ואינטלקטואלית כדי לטפס במעמדות החברה. היום בעידן טכנולוגי מואץ שכל הידע נמצא בכף היד עם איום האינטליגנציה המלאכותית, נראה שעדיף להתרכז בבתי הספר בפיתוח אינטליגנציה רגשית, דמיון, עבודת מוח יד, מוסר, גידול מזון, ומקצועות ברי קיימא.
מביאות כאן כמה שורות מספר צנום אך מרתק ואקטואלי, שעיינו בו לאחרונה בשם "לחיות את החיים אחורנית" של ג'יימס הילמן בהוצאת בבל.