איטליה, יולי 2026
השבוע נדם קולו של Peppino di capri ,אחד מהקולות האהובים באיטליה שאיפינו את המוסיקה הפופולרית האיטלקית, מוסיקה מלודית שליוותה כארבעה דורות של איטלקים ופרצה גם מחוץ לגבולות האיטלקים אל העולם כולו .
כמו הקולינריה, סגנון הלבוש, הקולנוע, האמנות, הנופים, המוזיקה של Dopoguerra (״אחרי המלחמה" כלומר אחרי 1945) הייתה פס קול שהשלים את המושג ה׳דולצ׳ה ויטה׳. החיים המתוקים התבססו על מקצבים מלודיים מושפעים מקצב הגלים שלאורך חופי הים התיכון. מוסיקאים שצמחו בדרום, באיזור נאפולי והסביבה, יצרו מוסיקה רומנטית שאפיינה תקופה של צמיחה ובנייה, של הנאות החיים הפשוטות. המילים היו קליטות ודיברו על אהבה, שיקפו את שמחת החיים של דמוקרטיה צעירה ותוססת ושל תקופת הבום הכלכלי האיטלקי בו מעמד הבניים התפתח והתרחב, האוכלוסייה נעה מהכפר אל הערים שם צמחה והתעשרה.
באמצע המאה הקודמת תרבות מוסיקה הלכה והתמסדה בעזרת מוסדות שארגנו תחרויות זמר, כמו פסטיבל סנרמו לשירים פופולריים, שנוסד ב-1951 (כתבנו על זה כאן).
כשהתעשייה התפתחה, למעמד הבניים העירוני התאפשר לרכוש מכשירי חשמל ביתיים. שידורי הטלויזיה האיטלקית נוסדו ב 1954 והכניסו את המוסיקה לסלון הביתי. בכך הטלויזיה תרמה רבות להפצת המוזיקה האיטלקית וחיזוק מעמדה באיטליה ובעולם. גם הילדות שלנו לוותה במוסיקה הזו שבקעה ממכשיר הטלויזיה החדש שהופיע בביתינו בשנות השישים של המאה הקודמת שבה שודרו תוכניות בידור קל שרשות השידור בירושלים רכשה מאיגוד השידור האיטלקי Rai. כל מוצאי שבת ראינו את תוכניתStudio uno , שהיתה חלון ראווה למוסיקה, לריקוד, לתלבושות, לאלגנטיות, לשפה ולמלודיה האיטלקית.
כשהקשבנו מחדר הילדים למסיבות שאירגנו ההורים שרקדו עם חברים לסלילי טייפ ריקורדר סלילים, שמענו את ריקוד הטוויסט בשיר הידוע סן טרופה של פפינו די קאפרי.
עולם המוסיקה האיטלקי איבד השנה קולות חשובים נוספים כמו Gino Paolo או Ornella vanoni אמנים בעלי קריירה ארוכה שנמשכה כשבעים שנים. גם לאחרונה הטלויזיה ופסטיבל סנרמו נתנו לאמנים את הכבוד המגיע למי שתרם, יצר, ושימר את פס הקול של איטליה ובאופן מסוים היו חוט מקשר ויציב בין דורות, קהלים, תרבויות ועידנים של שלום.