איטליה, ינואר 2025
חוויה מרכזית במסעות היא האפשרות להחשף לנופים חדשים, לשפה אסתטית שונה מזו בה אנו חיות. השיטוט ברחוב מאפשר למבט הסקרני לחקור את הנוף הארכיטקטוני וגם את הנוף האנושי, לקרוא את שפת הלבוש, הבד, הדוגמא המודפסת וחיבורי הטקסטורות.
קלטנו במצלמה את הבעת הפנים, מחוות הגוף, החיוך האופייני החושף את שיני הזהב, את הסגנון המאפיין של קשירת המטפחת מאחורי העורף, הגבות המודגשות, את עגיל הזהב הקטן התלוי מתנוך האוזן, את השמלות הארוכות, ואת כפות הרגליים תמיד עם גרביים נעולות בתוך נעלי הבית הפתוחות מאחור.
השבוע ערכנו פוסט מתוך ארכיון המסעות שלנו המתמקד בנשות מרכז אסיה במרחב הציבורי. זה תיעוד מצולם של ביקורנו בסתיו 2025 (כתבנו על זה כאן) המוקדש לנשים.
זכינו אולי לקיים תיעוד של דור אותנטי ההולך ונעלם אל תוך השינוי העולמי של אסתטיקת לבוש מערבית אחידה שמקורה ברשתות אופנה מהירה שעדיין לא תפסו אחיזה משמעותית כאן. עוד לא ראינו פה את האחידות והחיקוי שנוצרים מתוך אסתטיקה שמופצת באמצעות השיטוט שמזמין הטלפון.
עונת השלכת עמדה בשיאה והנשים האחראיות עמלו בחוצות ובגנים על גרוף העלים שנשרו באמצעות מטאטא זרדים. בשווקים ובבאזרים גילינו את הרוכלות ישובות מאחורי ערימות האבטיחים וגם את הנשים האופות לחם בסגנון מסורתי אותו הם מדביקות על דפנות תנור חימר חם, ומובילות אחר כך את הכיכרות העגולות בעגלה מכוסה בדי משי בשלל צבעים לשמירה על חומם.
אהבנו את הנשים הידידותיות המציעות לעוברים ושבים את צעיפי המשי בעלי הדוגמאות הססגוניות האופייניות למקום. ובמיוחד את הנשים הישובות בחצר המוזאון ועורכות מה שהיה נקרא במערב פרופורמנס, מיצב שירה, מוסיקה ולבוש מסורתי להשלמת המוצגים הדוממים באולמות התצוגה הפנימיים.
צילום: אילנה אפרתי, כל הזכויות שמורות. אין לעשות שימוש בדימויים ללא רשות.