תל אביב, נובמבר 2025
יום חם של נובמבר, השמש קופחת. שלושים ושלוש מעלות בצל, המחשבה על ביקור בחללי המוזיאון השקטים והקרירים, צפייה באמנות וקפה בגן הפסלים היתה ספונטנית ומבטיחה. כאן אין צורך לשריין כרטיס באתר המוזיאון מבעוד מועד, ואף אין תורים בכניסה.
מבחר תערוכות, מייצבים, עבודות וידאו, ממתינים לנו במבנה המוזיאון ובחלקו החדש. הפרסומים מבטיחים דגש על קולות נשיים כמו מייצב וידאו של טליה לביא, ׳משל החמ״ל׳ בנושא האקטואלי, עדויות התצפיניות של גזרת עזה, או התערוכה ׳לו נשים היו שולטות בעולם׳ ,של האמנית האמריקאית המוערכת ג׳ודי שיקגו (כתבנו על התערוכה שלה בלונדון).

בדרכינו לחלקו החדש של המוזאון נגלו לנו חללים שוממים. החלק התחתון בו היה פעם בית קפה סגור, הכניסה לא מתפקדת, ובמקום החנות שהיתה בעבר מוצגת עבודת וידאו על האמנית שיקגו. כאן השימוש בכותרת "תערוכה" אינו במקומו מפני שמתעוררות ציפיות לראות תערוכת עבודות של האמנית הבינלאומית הידועה בציורים, מיצבים ועבודות טקסטיל ולא רק עבודת וידאו.
עולה המחשבה, אולי המבנה היומרני הזה גדול מדי על תקציב המוזיאון? עלות התחזוקה מקשה על התפקוד, שטחים גדולים שוממים, קירות החוץ הבהירים מוכתמים, חלון האור הידוע סובל מבלאי וחבל.

מאידך מעגלי כסאות המבקרים שהגיעו לסיורים מודרכים וקולות המדריכים המסבירים משתלטים על חללי התערוכות השונות. בתוך הכאוס הזה, קשה למבקרים האחרים להנות מקירבה לעבודות כמו גם מצפייה שקטה המבקשת ריכוז ועניין ברעיונות של האמנים המוצגים. אולי היה רצוי להקצות שעות יחודיות לקבוצות המודרכות, ושעות אחרות לביקור שקט.
בשיטוטינו פגשנו עבודות מענינות יותר או פחות, חלקן הכרנו כבר ואחרות לא, אבל שתי תערוכות שבו את ליבנו בזכות אמירה אותנטית אישית ואוניברסלית. התערוכה של האמן יוסי מרק ׳לילה טוב אמא׳ כוללת רישומים וירטואוזים מעודנים ורגישים בהם מתעד האמן את אמו הקשישה במבחר טכניקות.

בהמשך הגענו לתערוכה המרשימה ביותר המוצגת כעת ומשום מה איננה מופיעה בדף הבית של המוזיאון או באתר של עיריית תל אביב הממליץ על תערוכות חדשות ואף אין בה קבוצות מודרכות על אף היותה תערוכה של אמנית העוסקת בעיקר בנושאים נשיים ופמיניסטיים שבוודאי מעסיקים כיום רבים.
אנחנו ממליצות לבקר בתערוכה המרגשת ׳גבולות שבורים’ של האמנית חנאן אבו -חוסיין זוכת פרס רפופורט, שפתוחה עד סוף החודש. האמנית מציגה אוסף של מייצבים גדולי מימדים ומרשימים בהם חומרי הגלם הזמינים והבסיסיים כמו צמר כבשים או שמן זית הופכים למיצבי אמנות ומבטאים באופן מינמליסטי ומופשט עולם שהוא חלק מהאקטואליה הישראלית-פלסטינית והתרבות הצמודה אלינו במרחב המגורים המשותף לנו ולערביי ישראל.
מייצב נעלי עקב נשיות יצוקות בבטון מהדהד את עיסוקה של האמנית בנושא רצח נשים במגזר הערבי. רצח נשים כידוע אינו יחודי למגזר זה והוא נושא אונברסלי שקיים גם בחברה הישראלית ואף האיטלקית. רצח הוא רצח, אבל בחברה הערבית רצח נשים הוא על רקע מה שנקרא פעם "כבוד המשפחה" הפך לתופעה שיצאה מכלל שליטה. המעשה האלים, שלעיתים נעשה על ידי נשים בנות המשפחה, נחגג בחלוקת ממתקים על ידי המפגעים, כמו שמעידה האמנית מנסיונה אחרי כמה שנות התנדבות במרכז ויצו לנשים מוכות.
מייצב קיר המדמה מפל צמר כבשים, חומר גלם היסטורי וחשוב בחברות מסורתיות של רועים ועובדי אדמה. הצמר משמש לאריגת שטיחים ובדים ואף למילוי המזרונים הנפרסים לעת ערב על הרצפה. גם אלה מוצבים מסודרים בערימה ססגונית ומחוברים אל החוטים.
מאות מסרקים שחורים מסודרים על הקיר בשורות עם מרווחים שונים מדמים שורות של טקסט שחור על לבן, עדות למאות הנשים הנרצחות בין השנים 1998 ל 2025.
סיימנו את הביקור (כהרגלינו בביקורינו במוזאונים שונים), בגן הפסלים ובבית הקפה הצמוד אליו. כאן כל השתייה חמה וקרה מוגשת בכוסות נייר או פלסטיק וחבל. כידוע כוסות הנייר מצופות בפלסטיק ולכן לא ניתנות למיחזור. בנוסף מחקרים עדכניים מוכיחים שנוזלים ומזון חמים המוגשים בפלסטיק מכילים רכיבי ננופלסטיק הנקשרים אליהם באמצעות החום ומזיקים לבריאות. מומלץ לבית קפה הממוקם במרחב תרבות חשוב לאמץ גישה ברת קיימא של שימוש בכלים רב פעמיים (כתבנו על זה כאן), מכל הסיבות המוזכרות ובעיקר בגלל חווית השתייה השונה בספל זכוכית או פורצלן. אז אולי גם אנחנו נשתה כאן קפה בפעם הבאה.