דנמרק, ספטמבר 2025.

השבוע נפרסת שנה חדשה, לקראתה אנו מבקשות להרחיב את האופקים שהצתמצמו בשנה החולפת, ולדמין כיוונים חדשים ומוארים, כיוונים שיובילו בחוכמה לימים טובים יותר, בהשראת דברי מנהל מוזאון לואיזיאנה.

אנו מאחלות לכם קוראינו הנאמנים את כל הטוב האפשרי לשנה החדשה.

״המפגש הפיסי עם אמנות, והשיח הנעים אודותיה חשובים לחברה שלנו. אנו הופכים חכמים יותר, אנו מרחיבים את הנסיון והאופקים שלנו״.

אומר Poul Eric Tøjner מנהל מוזאיון לואיזיאנה דנמרק מאז שנת 2000.

נסיעה קצרה של כארבעים דקות בקרון רכבת בו שולטת דממה מוחלטת היתה חוויה נעימה שהמשיכה את חווית המעבר הרגוע בתחנה המרכזית של קופנהגן, מבנה מתכת היסטורי מקורה זכוכית בסגנון המאפיין את ארכיטקטורה של תחילת המאה העשרים בפריס. מבנה התחנה פונקציונלי עם זאת לא עכשווי בכל המובנים כולל העדר הומלסים וליכלוך המאפיינים תחנות מרכזיות בערים אחרות.

ירדנו בתחנה כמו רוב נוסעי הרכבת המקומית המובילה אל העיר Hamlebaek.

עשר דקות הליכה בין בתים בשכונת מגורים מנומנמת צפונית לקופנהגן בדרך המובילה אל המוזיאון.

מוזיאון לואיזיאנה נפתח לציבור בשנת 1958 ומכיל אוספים של אמנות מודרנית ועכשווית, כ-4.000 יצירות ציור כולל פארק ובו כ-50 פסלים. האוספים מתייחסים לזרמים באמנות המודרנית והעכשווית מ1945 ועד ימינו. היצירות מוצגות ברוטציה כמו גם מתקיימות תערוכות מתחלפות. המוזאיון גם מקיים פסטיבל, ומכיל אולם קונצרטים, אגף לילדים מסעדה ובית קפה.

משנת 1968 המוסד זכה להכרת המדינה שמשמעותה גם תמיכה כלכלית שתרמה להרחבה והגדלה של המוזיאון במהלך השנים.

מיסד המוזאון Knud. W. Jensen איש עסקים דני ביקש להנגיש את האמנות המודרנית לבני עמו. הוא רכש ב-1955 וילה ישנה השוכנת בלב פארק משקיף אל עבר הים ובאופק שוודיה, עם אגם ולמרגלותיה חוף ים. את הוילה בנה מאה שנים קודם Alxander Brun שקרא לה לואיזיאנה על שם שלוש נשים להם היה נשוי שלכולן היה אותו שם, לואיזה.

יאנסן אימץ את השם בעל צליל הפואטי והזמין שני ארכיטקטים לתכנן עבורו מוזיאון באופן המכבד את הסביבה. התכנון כלל שבע זרועות של פרוזדורי זכוכית המחוברים לוילה העתיקה, רעיון המחבר בין הפנים לחוץ, מחדיר אור יום ומאפשר לראות יצירות המוצגות בפנים על רקע הטבע והיצירות המוצבות בחוץ. עם השנים נוספו מבנים חדשים, חלקם מתחת לפני הקרקע ובכך משמרים את מבנה הפארק, הגנים,העצים העתיקים והים באופק.

חווית הביקור שונה ממוזיאונים מוכרים או ממודל המוזיאון של המאה התשע עשרה, עמוס חדרים ויצירת שלא פעם קשה להכיל. הינו מכנות את חווית הביקור כרוחנית, בעיקר אם מזג האויר קייצי והשמים כחולים ומוארים כמו שהתמזל בביקורינו. הדשא הירוק מזמין השתרעות נינוחה בין ביקור באולמות התצוגה, כשמבעד לזכוכית ניתן לצפות בגלריית ג׳אקומטי ופסליו האלגנטיים המדמים דמויות ״מרחפות״, לנוח מתחת לפסל של הנרי מור, או לשבת בקפה ולבהות באיטיות בפסל של אלכסנדר קלדר. כל כך טבעי ורגוע, לרגע מעורר מחשבה על הדמיון לביקור במקדשים יפניים (כתבנו על זה כאן). הליכה בפרוזדור הזכוכית מסביב לאולם המרכזי ממנו נשקפים הגנים, האגם, השלווה של ישיבה מדיטטיבית מול עץ או גן סלעים.

לחוויה מהסוג הזה אנו ממליצות להקדיש זמן,.לפחות חצי יום לביקור בלואיזיאנה, כולל שיטוט בחנויות המוזיאון המשתרעות על שני מפלסים וממוקמות בתחילת מסלול הביקור ולא בסופו כמקובל ברוב המוזאונים.