מאי 2025
רבים כיום לא מעונינים לדבר על פוליטיקה. הסיבות מגוונות: חוסר הבנה, שיח מפלג, אדישות, יאוש. לרוב במפגשים חברתיים ויכוחים פוליטיים אכן יכולים לייצר מתח ולקלקל את האוירה. בעולמינו המודרני אנו נחשפים לירידה במעורבות הפוליטית שמתבטאת גם בירידה באחוזי ההצבעה בבחירות, שהן חלק משמעותי (גם אם לא היחיד) בשיטה הפוליטית הדמוקרטית המערבית. אנחנו שמחים לחיות בדמוקרטיה, אבל מתעלמים מהתפקיד שלנו בה, למרות שברור לכולנו שכל החלטה היא החלטה פוליטית.
לאחרונה גם מי שאינו מעוניין לדבר על פוליטיקה מבין שמשהו קורה. העולם הדמוקרטי, עם כל הפגמים הקיימים בשיטה, הולך ומשתנה אל מול עיניינו. שליטים מעונינים לרכז יותר כוח, לדבוק בערכים שמרניים, ולדחות דעות שונות למען קידום צרות אופקים פטריוטית. הבלמים הקיימים בשיטה הדמוקטית כמו עיתונות חופשית, בתי משפט עצמאים בלתי תלויים, וערכי חוקה, נמצאים בסכנה.
האם הכניעה והאדישות של אזרחי המדינות הדמוקרטיות, והבחירה של חלק מהם בשלטון חזק, נובעת גם מהחינוך? מעייפות? מהסדר החברתי? מהטכנולוגיה שלראשונה בהיסטוריה מאפשרת לערער את המחשבה האנושית ואת הבנת המציאות האמיתית? קשה לדעת מה אמת ומה שקר כשרשתות חברתיות הפכו לעולם משפיע יותר מעולם המציאות. שטיפת מוח ושטף אינסופי של מידע דיללו את הבנת האמת ויצרו עולם מחולק לטוב ורע ללא גווני ביניים.
את ההתמכרות של אזרחי העולם ליתרונות שהטלפון החכם מציע לא קשה להבין. למה להתאמץ להכין מסלול לטיול אם גוגל מייצר לי את המסלול ומשפיענים נותנים טיפים לאן ללכת ומה לאכול? המידע הוירטואלי יצר שינויי דרמטי בכל תחומי החיים, מטיולים, עד בגדים ומזון, וכמובן גם חדשות ומידע.

מפליא לחזות את המגמה בעולם התיירות. ערים מסויימות הופכות לאטרקטביות ואחרות פשוט כאילו לא קיימות. זו מגמה שלא היתה מוכרת בעבר, ומחייבת את פרנסי הערים הללו לחפש רעיונות לבלום את שטף התיירות או לצמצם אותה. אתרים מסויימים הפכו לאתרי חובה לצילומי סלפי שהפכו למטרד. בריווירה האיטלקית יש הגבלת עצירה במקומות שהפכו לאתרי חובה תיירותיים. אבל למה הם חובה? מה יקרה אם לא יהיה צילום סלפי משם? מחשבה ביקורתית לא נחשבת למחשבה ראוייה. בערב כולם יושבים בברים דומים, שותים אפרול שפריץ כאילו אין שום משקה אחר.

כעשרים וחמש שנים חלפו מאז הגלובליזציה החלה להניע שינויים בעולם. מחלום המסחר החופשי, פתיחת גבולות, והגדלת ההגירה, הגענו אל ההבנה ששינויים אלו מורכבים, מהירים ודרמטיים מדי. השינויים, שלא השפיעו על כולם באותה מידה, הפכו קשים לעיכול. הדמוקרטיות הוקמו על ידי מפלגות עבודה, פועלים התארגנו יחד ונלחמו לשיוויון זכויות, לזכות המנוחה, להגבלת שעות העבודה ולזכויות סוציאלית. היום אנו חיים בחברה היפר צרכנית ואילו היצור נעשה במקומות רחוקים. לאזרחי הדמוקרטיות אין עניין או אמפטיה לעובדי הייצור או לזכויותיהם הסוציאליות. ארגוני עובדים נחשבים לאויבים של פוליטיקאים מימין המפה המייצגים את כלכלת ההון הנשענת על הצריכה. כך מקבלים החלטות שנובעות מהשפעת לובים כלכליים חזקים של ענפי אנרגיה, מזון תעשייתי ועוד, בלי שקיפות דמוקרטית.
כאשר החברה נפרדת לבודדים ואילו התאגידים הבינלאומיים מתחזקים ושולטים בכל תחומי חיינו אולי אין פלא שגם המגוון הפוליטי מתפרק. האופוזיציה מפסיקה לקיים את חובתה להתוות אלטרנטיבה ולהציג ביקורת ומשאירה את המרחב לשלטון חזק.

לשינויים כאלה, שמערערים את הדמוקרטיה ואת החירות של פרטים וקהילות, אין פתרון מידי ומהיר. אך הבריחה מהפוליטיקה וגם מהמחשבה העצמאית כדי ללכת באופן בטוח אחרי העדר (לאן?) אינה כמובן פתרון טוב. השבוע אנחנו מזמינות אתכם לתרגיל בדימיון, לחשוב איך הייתם רוצים לחיות ולנהוג, בלי לקבל "השראה" מאחרים ברשתות. מתוך הדמיון הזה אולי נצליח למצוא מחדש כוח להחליט, לבחור, ולפעול.