לוקה, פברואר 2025

לצד אחד מהכבישים הכפריים לא רחוק מהעיר לוקה בטוסקנה מתחבאת וילה כמעט נשכחת בלב פארק מבושם. בניגוד לבתי אצולה אחרים שבאיזור, הוילה הזאת לא הייתה שייכת למשפחת מדיצ'י שחלשה על טוסקנה בימי הרנסאנס, אלא דווקא הייתה מקום מושבן של נשים חזקות ומשפיעות, שהפכו אותה למרכז תרבותי שוקק ופעיל. הוילה המלכותית שליד הכפר מארליה Marliaנוסדה בידי אצילים מקומיים במאה ה-17, אבל רק מאתיים שנה לאחר מכן, בתחילת המאה ה-19, הגיעה אליה הגברת שתהפוך אותה ליעד ידוע במפת התרבות האירופית: אליזה, אחותו של נפוליאון, ובעלת התואר 'נסיכת לוקה'. הקיסר העניק לה את הוילה הנאה, המוקפת בגני לימונים ופרחים ריחניים, ובאגם נוי נאה, כדי שתוכל לגור בנחת ובשלווה ליד העיר לוקה.

אליזה הגדילה והעשירה את הגנים של הוילה, לפי הסגנון הצרפתי הרווח באותם ימים, וגם הקימה גן 'אנגלי' (גם זה היה טרנד צרפתי). היא נטעה עצי קמליות, וגם פיתחה את שבילי הגן המתפתלים בין הצמחים, לצד מדשאות נרחבות המובילות מהוילה הגיאומטרית לאגם האלגנטי. אך ההנאה הגדולה של אליזה מהוילה שלה נמשכה רק עשור, ועם נפילתו של נפולאון היא נאלצה לעזוב את ממלכתה ובמקומה הגיעה שושלת בורבון. הוילה עברה מיד ליד, מנסיך לדוכס, ולא עוררה באף אחד מבעליה החדשים עניין רב, עד שהגיעה אליה לטיציה פצ'י בלאנט, שהפכה אותה בשנת 1923 למקום מושבה הכפרי.

לטיציה הידועה בכינויה מימי הייתה דמות מרשימה ויוצאת דופן. אחיינית של האפיפיור לאו ה-13, היא הייתה בת למשפחת אצולה איטלקית ונישאה לבנקאי אמריקאי יהודי, ססיל בלומנטל, ששינה את שמו בהמשך לבלאנט. היא הייתה חובבת אמנות ונשפים, והחליטה לנצל את הארמון החדש שלה בטוסקנה כדי להחיות את חצר המלכות התרבותית שאליזה אחותו של נפולאון ניהלה בו. היא הביאה מפאריז את כל חבריה, וביניהם דאלי, פיקסו, מאן ריי, פול ואלרי ופול קלודל, והתחילה מסורת של נשפים אמנותיים ואבנגארדיים בוילה. המפורסם ביניהם, בשנת 1930, היה הנשף הלבן, le bal blanc, בו כולם לבשו תלבושות לבנות, ובשיא הערב מאן ריי הקרין על המוזמנים סרט צבעוני של ז'ורז' מלייה. בקיץ, היא ערכה בוילה קונצרטים של מוזיקה מודרנית וחדשנית שכמותה לא נשמעה אז בטוסקנה, ולאוסף האמנות שלה היא רכשה פריטים של אמנים עכשוויים איטלקיים.

בשנת 35 היא אף הקימה גלריה לאמנות ברומא, la cometa, אבל זו נסגרה שלוש שנים לאחר מכן, כשאיטליה אימצה את חוקי הגזע הנאציים. מימי וססיל חזרו – או ברחו – לניו יורק. אבל מימי לא ויתרה על הוילה הטוסקנית שלה וחזרה אליה אחרי המלחמה. הפעם הם אירגנו מסיבות גן בסגנון ספורטיבי הומוריסטי, ורכבו על מטאטאים במקום על סוסים בין משוכות. מימי הפכה לפטרונת אמנות ידועה, ואף קיבלה אות כבוד מהרפובליקה האיטלקית. אך עם מותה לפני 50 שנה הוילה נסגרה וננטשה, עד שרכשו אותה זוג יזמים שוויצרים צעירים, שהחליטו להשיב אותה לחיים. לראשונה, הוילה לא הייתה עוד בית פרטי אלא מוזיאון, והקהל הרחב הוזמן לבקר בפארק המשוחזר ובמסלול בעקבות צמחי הנוי והניחוח שנטעו בו. הקונצרטים כבר לא היו מוגבלים רק לאליטה של האוונגרד המודרני אלא פתוחים לכל מי שמעוניין.

מה יהיה עתיד הבית בעידן המודרני? השוויצרים, הנריק ומרינה גרונברג, הביאו חזון דמוקרטי וסביבתי אל הוילה העתיקה, והפכו אותה לאתר שופע יופי ותרבות. האם הוילה תהיה מקום של אמנות דמוקרטית ומזמינת פנים, כמו שהם מקווים?  ההצלחה תלויה גם במבקרים ובתושבי האיזור, שמוזמנים הפעם לקחת חלק בעולם חדש של יצירה ואמנות.