איטליה, דצמבר 2024
הנה הגיע הרגע לכתוב את המאמר האחרון לשנת 2024. ברקע אנו מציינות בשמחה חמש עשרה שנים מאז שיסדנו את מסעות בגארדרובה! כמו כל שבת בעשור וחצי האחרונים (למעט חופשת קיץ קצרה) היינו כאן כדי לספר ולשתף אתכן ואתכם בתובנות, רעיונות, תערוכות, ביאנלות, נסיעות. שיתפנו וסיפרנו על מקומות שגילינו ובהם ביקרנו. לא כל שבוע הכתיבה קולחת. לפעמים מגיע יום שישי, ונראה שאין על מה לכתוב. אבל עדיין, מקרים כאלה הם די נדירים, הנושאים המעניינים אותנו מגוונים מספיק ומעניקים לנו חומר רב למחשבה וכתיבה.
ריטואל הכתיבה השבועי מספק לנו מסגרת לפתח רעיונות, ביקורת וחוויות ואנו מקוות שהמאמר השבועי הזה מאפשר גם לכם הקוראות והקוראים פינה יציבה וחלון דרכו ניתן לצאת מהמציאות המקומית ולשוטט איתנו בעולמות אחרים. היציבות הזו שבנינו כאן היא, אנחנו מרגישות, אלטרנטיבה לחוסר היציבות העולמית ההולכת ומתגברת סביבנו.
מאז השנה הראשונה (כתבנו על זה כאן) רצינו לקדם את הרעיון שהאופנה אינה רק תחום מסחרי וצרכני, אלא עולם תרבותי המשקף את התקופה והחברה ויש מקום לחקור ולהציג אותה באופן הזה. לעולם האופנה יש ביטויי בחיי היום יום של כולנו באמצעות החלטות שאנו מקבלים כשאנחנו קונים ולובשים בגדים, אבל ההחלטות האלה נטועות בהיסטוריה עמוקה יותר של תרבות האופנה העולמית.

מאז חלפו השנים והתובנה הזו נותרה רלבנטית מתמיד כי הדיון על הפן התרבותי של האופנה הפך למרכזי, אך במקביל נחשפנו במהלך הזמן הזה יותר ויותר למשמעות האקולוגית של התגברות המיסחור הגלובלי של תעשיית הבגדים ואובדן האתיקה. כיום האופנה היא מפגע אקולוגי ממדרגה ראשונה, מפגע עולמי מודרני המקשר בין תעשיית הנפט (מקור ייצור סיבים סינתטיים) אל זיהום הטבע במדינות המייצרות בתנאי יצור משפילים ובתנאים לא מפוקחים, שינוע סחורות ממרחקים, חיסול עסקים מקומיים ובתי מלאכה של אומנים. בסוף התהליך, מליוני טונות של עודפי הבגדים המשומשים משתלטים על מדינות אפריקה תוך הרס הכלכלות המקומיות וזיהום הקרקע בהררי בגדים סנטטים שלא יתמחזרו לעולם.

מסעות הם תשוקה עולמית שהולכת ומתרחבת. בשנים האחרונות ולאור השינויים בתעשיית התיירות הנתמכת ברשתות חברתיות שמעודדות את תופעת העדר, אנו מגלים שינויים משמעותיים באופי ובתרבות של ערים ואתרי תיירות היסטוריים. השנה נוכחנו בהתגברות המחאה המקומית לגלי התיירים כמו ברצלונה , פירנצה, רומא ועוד. תיירות המסה תורמת את חלקה בעירעור חיי תושבים התייקרות הדיור, תיעדוף מזון מהיר וזול על פני מזון מקומי, לכלוך ופקקים, וכמו כן מאיצה את משבר האקלים.
אם נשוב לרעיון היציבות, שהזכרנו כאן קודם, יש משהו אנושי ברצון להמשכיות, לשגרה לחזרה, ליציבות. אבל ללא ספק לא ניתן לחזור לשגרה אם היא מתבררת כמזיקה, או לחזור על הרגלים אם הם מצטברים לתוצאות שליליות. לכן אולי על סף השנה החדשה כולנו צריכים לצאת מהשגרה, להתרחק מההרגלים, להביט על הדברים מנקודת מבט רעננה ולעשות את השינויים המתבקשים.
אנו מקדמות כאן רעיונות כמו תיירות מקומית, אוכל מקומי, דחיית סיפוקים והשקעה באיכות. לא הכל בידינו, אך נותרה לנו האפשרות לבחור ולהאמין ברעיון שיופי ועניין נמצאים בכל מקום. יש יופי גם בעיירה קטנה ולא מפורסמת ולא רק במוזאון כמו הלובר, בו עדרי תיירים בוהים ביצירה אחת כמו המונה ליזה דרך מסך הטלפון.
אנו מאחלות שנה רגועה עם הרבה גמישות ושינויים, עשירה ביופי וסקרנות.