הסיבים הסנטטיים השתלטו על עולם חומרי הגלם, הבדים מהם נתפרים הבגדים. בתחילה למשל עודדו צרכנים לקנות פליס בד חמים ורך, בתואנה שמדובר במוצר ידידותי לסביבה שעשוי ממחזור של בקבוקי פלסטיק. עם הזמן התבררה האמת העגומה, כל כביסה של סווטשרט של הילדים או בגדי הספורט שוטפת אל מאגרי מי תהום, נחלים ואל הים הפתוח ננו-חלקיקים של פלסטיק שחודרים אל שרשרת המזון, אל הדגים ואף אל מי השתייה. מחקרים מצביעים על המצאות פלסטיק בגוף האדם ובמי השלייה של עוברים. נתון זה עדיין נחקר מפני שמשמעותו על גוף האדם עדיין לא ברורה אבל ללא ספק מטרידה.

הרבה מדובר על ההשקייה ושימוש במים בתעשיית טקסטיל בעיקר כותנה, ולכן מציעים לקנות סיבי פלסטיק. אבל מומחים טוענים שניתן לגדל כותנה ולהשתמש במים גם באופן יותר חסכני ונכון. לפעמים הטיעונים הללו חשודים כאינטרסים של חברות המייצרות סיבים סינטטיים.

יש אלו שנולדו כשתהליך זה התקבע ומכירים רק סיבים סינטטים שמוצעים בכל תאגידי האופנה המהירה. עבורם מדובר בשגרה ללא מחשבה מעמיקה, אך עד שנות החמישים לא היה מוכר שימוש בסיבים סינטטיים ובוודאי לא במסות המוכרות לנו היום. אלו סיבים שהם נגזרים של תעשיית הנפט והתפתחו בעיקר בארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה. הם שווקו באופן מסיבי כסיב הפלא שאינו זקוק לגיהוץ, מתכבס ומתייבש בקלות, כמו לדוגמא בנלון, טרלין אקרילן ועוד. באיטליה הפשיסטית הסיבים הסינטטיים היו אמורים להחליף את סיבי הכותנה, שלא היו זמינים באיטליה שרצתה להיות משק אוטרקי ללא מוצרי יבוא כלל. את משמעות הנזקים של הסיבים הללו אנו מבינים יותר ויותר היום לאחר כשבעים שנים, לאור התובנה הפשוטה שהם אינם מתמחזרים וישארו על כדור הארץ לפחות עוד ארבע מאות שנים. גם המשמעות של תוצרים סינטטים על גוף האדם במגע יום יומי על העור לא נחקרה מספיק.


תאגידי תעשיית האופנה המהירה רכבו על הענין וההתרגשות שתצוגות האופנה העונתיות של בתי אופנת העילית בבירות האופנה העולמית כמו מילנו, פריס, לונדון וניו יורק, מעוררות באנשים ובעיקר הצעירים העתיקו במהירות בזק את הרעיונות העיצוביים המוצגים על המסלולים לעונה הבאה וכבר שיווקו אותם בזמן אמת. להעתקים זולים אלו אין קשר מינימלי עם המקור, לא באיכות הגזרות, לא באיכות חומרי הגלם, ולא באיכות התפירה והגימור. כך בעצם יצרו אופנה שיקרית המתבססת על רעיונות של אחרים. תהליכים אלו שהתרחשו במהלך כשלושה עשורים השפיעו על הבנת האופנה של הדורות החדשים והרחיקו את האופנה ממקורותיה התרבותיים חברתיים ואולי גם השפיעו על הבנת האמת שהיום מתגלה כבעיתית בתחומים שונים כמו חדשות שקריות,פוליטיקה שיקרית ועוד,אולי הבסיס לכל השקרים הללו החל כאן בשקר של תעשיית האופנה המהירה שמכרה ושיווקה מוצר זול וחסר תרבות כמכמראית עין של הדבר האמיתי.

כמה בגדים אנחנו צריכים?

עידוד מלאכותי של צריכת אופנה זולה מחד ומאידך איכותם הנמוכה של הבגדים שלא מתוכננים לשרוד יותר מחודשיים ואינם עמידים בכביסות יצרו היפר צרכנות שהפכה עם הזמן לצורת בילוי. המוטו "השתמש וזרוק" השתרש ומעט צרכנים שואלים את עצמם להיכן נזרקים מליוני טונות של בגדים משומשים באיכות ירודה? גם כאן הגלובליזציה של שינוע מכולות אשפה באוניות מסע למדינות עולם שלישי שאין בהן רגולציה מהווה איום משמעותי על הטבע ועל האדמה באיזורים רבים מהודו פקיסטן ואפריקה. כמובן שתאגידי האופנה הבינלאומיים מודעים לעניין הציבורי המתעורר סביב שאלות אקולוגיות אלו ומנסים ליצור מצג “ירוק” שרחוק מהאמת. זה חלק ממסרי הגרין וושינג השיווקים שאנו עדים להם ומאחוריהם מסתתר שקר.

צילומים מתוך ארכיון אילנה אפרתי, 1987-2000.

אם הגעת עד לפה ונהנית, נשמח אם תשתפי את המאמר עם חברות וחברים!