איטליה, דצמבר 2023.
סיום השנה כידוע הוא גם ציון יום ההולדת של מסעות בגארדרובה שנולד פה מול האח בערב סגרירי של דצמבר 2010. גם השנה אנו יושבות מול האח שמשתקפת בספרייה שלנו. מזג האויר חמים ולא מרגיש כמו ערב חורף אירופאי. גשם לא דופק בחלון ושלג אפילו באלפים לא ירד, האח והאש המרקדת בעליזות מייצגים אולי מטאפורה לבית החמים המוגן והנעים שכולנו זקוקים לו.

כמו כל ערב שנה חדשה אנו מלאות בתקוות אך גם באכזבות. התקוה לשנה מאושרת ושלווה שאיחלנו לשנה החולפת, לא התגשמה לרבים.

העולם יצא משנות קיפאון אחרי המגיפה, אך חווה משברים חדשים, מלחמות, סכסוכים, עלייה של משטרים קיצוניים, בעיות הגירה וכל זה בעידן של משבר אקלים שהיה אמור לאחד את האנושות כדי למצוא פתרונות. לעומת זאת נראה שאנו עדים לתקופה שבה סדרי עולם שנקבעו אחרי השבר הגדול של מלחמת העולם השנייה מתערערים ונסדקים מול עניינו המשתאות.

העולם נהיה קטן יותר, כל מקום התגלה, אי אפשר לגלות יותר מקומות חדשים. כדור הארץ כולו ממופה ואין בו מקומות לא מוכרים. הרפתקאות של גילוי – וכיבוש- עברו מן העולם. מסעות אינם רק גילוי אלא גם חלום. רצון לחיות משהו אחר שאינו חיי היומיום, שאיפה לאופקים חדשים שהניעה אנשים משחר ההיסטוריה לעזוב את המקום בו נולדו וגרו ולחפש את מזלם מעבר לימים וליבשות, בעולם הלא נודע. כיום הכל נודע, אין עוד לא נודע. אבל ההכרה בפלאות העולם, בחלומות ובהשראה שהעולם עדיין יכול להציע מניעים אנשים לצאת למסעות, וביניהם אנחנו. השבוע קראנו ספר על מסעות אל הלא נודע לאורך ההיסטוריה, מנזיר בודהיסטי שנסע מהודו לסין, דרך מרקו פולו, קולומבוס בעולם החדש", מיסיונרים בברזיל, ג'ימס קוק באוסטרליה. אנשים -בעיקר גברים ומעט נשים- שרצו לגלות את הלא נודע במסעותיהם.
אולי עידן הלא נודע פס מן העולם אבל חדוות הגילוי וההשתאות לא נעלמו, אלא ממשיכים להניע את האנושות לגילויים חדשים.

היום, בעידן התיירות המהירה והמזהמת, כדאי אפילו להגביל את מסעות הגילוי שלנו לאזור המקומי, להשתאות מהיופי הקרוב בלי להחמיר את מצב האקלים בטיסות ליעדים מרוחקים. השנה שחלפה הייתה ברובה שנה של מסעות קרובים, צנועים יותר, אך מרחיבי תודעה.

האנושות שבה לנוע ולנסוע אחרי המגיפה והשנה צויינה כשנת שיא בתיירות. שדות תעופה, אתרי נסיעות, ערים ממותגות קורסים תחת רגלי התיירים שצילום הסלפי מול נוף מפורסם הוא מטרת המסע שלהם. גלי התיירות הזו מייצרים כבר תגובות נגד כמו מס כניסה בונציה, מס צילום בעיירות בחופי הרווירה האיטלקית. נראה שזו בעייה שצפויה להתגבר בשנים הבאות.

אנחנו נמנעות ממסעות בקיץ ומעבירות את הזמן בבית עם אורחים מכל העולם, שמביאים אלינו סיפורים וחוויות ממקומות רחוקים. הסתיו מוקדש למנוחה בבית ולמסעות בטבע הקרוב, ובין לבין מצאנו את הימים הנוחים לבקר בערים פחות עמוסות. ביקרנו בטריאסטה עיר איטלקית, רב תרבותית ומיוחדת, עשירה בארכיטקטורה נאו קלאסית השוכנת בין ים התיכון למרכז אירופה שבה מצאנו הדהוד לחידושים של המאה התשע עשרה, כמו שכתבנו כאן מסע בין טריאסטה לסואץ, מאה שפתחה את העידן המודרני, בדרך ביקרנו ביקור בזק של 12 שעות בונציה בביאנלה לארכיטקטורה.

סיפרנו על ביקורינו בשתי תערוכות על עולמו של המעצב אזדין אלאייה בפריס ,יוצר יוצא דופן בעולם האופנה המסחרי, מהגר טונסאי שחקר באמצעות אוסף בגדי תפירת העילית שאסף את תרבות האופנה המערבית ויסד בית אופנה שייצר אופנה איטית בעלת כתבי-יד יחודי ללא כניעה למנגנון האופנה המקובל. יצאנו למסע בעקבות נוסעים אחרים, כמו פיקאסו או ז'אן קוקטו בריביירה הצרפתית, או נפולאון בגלותו באלבה.

בחודשים האחרונים, עת של טבח, הרס ומלחמה, חיפשנו דווקא במסעות, או ברעיון של מסע, את האוויר לנשימה הדרוש לנפש ולרוח. המסעות שלנו בין אקווילה, טריאסטה, פירנצה, וונציה פתחו בפנינו צוהר לתקווה, לזמנים בהם עמים אויבים מצאו דרך לחיים משותפים, ולערים שהצליחו להשתקם אחרי אסונות וקשיים.
אנחנו מקוות ששנת 2024 שנפתחת בשבוע הבא תביא אלינו מסעות חדשים ומשמחים, בין חלומות וגילויים, קרובים ורחוקים. אחרי יותר מעשור גילינו שהיציאה למסע, גם קרוב לבית, משנה אותנו. אנחנו לא חוזרות כמו שהיינו קודם. כל עוד הסקרנות לגילוי עדיין קיימת, נמשיך במסעותינו, גם בעולם שכבר אין בו אף מקום לא מוכר.