פרוג׳ה 2023

השבוע ציינו יחד עם כל עולם את יום הסביבה הבינלאומי world environment day. כמובן שהסביבה ראויה לתשומת לבנו כל יום בשנה אבל עדיין כדאי לפחות ביום אחד להסיט את תשומת הלב שלנו מהשגרה אל הסביבה ואל חשיבות שמירת הערכים הבריאים שלה.

השנה אנו אולי מודעים יותר למשמעות ההרס של הסביבה והשפעתו על האנושות. אירועי אקלים קיצוניים כמו שיטפונות, שריפות, בצורות מתרחשים בתדירות הרבה יותר גבוהה ומייצירם סבל אנושי רב. אומרים שעדיין לא מאוחר לחשב מחדש את צעדיינו ולייצר אורח חיים פחות מזיק לסביבה.

בהקשר הזה אולי מעניין לזכור כל פעם מחדש שכולנו אורחים זמניים פה בכדור הארץ. אולי כמו שמצופה מאורחים כדאי שנאמץ קצת יותר סובלנות וכבוד כלפי המקום שמארח אותנו.

בחרנו לחיות בסביבה חדשה, לא זו שבה נולדנו וגדלנו. הזרות המסוימת הזו מחזקת את התחושה של להיות אורחות. המציאות הזו מעוררת מודעות לתרבות האחרת ומאידך גם למשותף לכולנו שהוא כמובן הטבע, האדמה, הצמחים המקומיים שהם גם ימתיכוניים ומייצרים את תחושת הבית המוכרת במרחב המארח.

לאחרונה הוזמנתי להציג עבודות במרחב תצוגה עירוני השייך לאמנית ואוצרת שבוחרות אמנים שונים להתארח ולהציג את יצירותיהם מדי חודש. שלא כמו בגלריה מסחרית כאן הבחירה משוחררת משיקולי מסחר ומכירה ולכן מאפשרת חופש אמנותי מלא.

הרעיון שלהן מתמקד בתצוגה של אמנות טקסטיל, תחום שהולך ותופס את מקומו מחדש אחרי שנים של שיכחה מאז פרח בשנות השישים והשמונים של המאה שעברה. האפשרות להציג בחלל לא מוכר מאתגרת ומעוררת סקרנות לגבי הערך הייחודי של המקום.

החלל האינטימי מואר באור יום החודר דרך קיר זכוכית. אחרי הביקור בחלל, החלטתי ליצור מייצב יחודי למקום. המיצב, שנקרא luce, terra, memoria או בעברית אור, אדמה, זיכרון, מורכב מתשע יריעות טקסטיל מצוירות ארוגות מחוטי משי, כותנה, צמר ופשתן. היריעות הוצמדו אחת לשניה בסיכות תפירה, חיבור ארעי שמבטא את הזמניות של חומר הגלם הטקסטילי והצמחים המקומיים שהותירו עליו את טביעתם.

קולאז׳ הטקסטיל שנתלה מול קיר הזכוכית הפך לקיר ויטראז׳ רך. זו בעיני מחווה לקתדרלות המקומיות בהן קרני האור חודרות דרך חלונות הזכוכית וחושפות את הצבעוניות המשתנה של עבודות האמנות המצוירות עליהם. המבקרים הוזמנו לשבת ולחוות רגע מדיטטיבי שקט מול העבודה. העבודה כוללת טקסטילים המצויירים באמצעות פגמנטים טבעיים הגדלים סביב הסטודיו שלי. במהלך כל שעות היום הצבעוניות הרכה של הבדים השתנתה ללא תאורה מלאכותית ובאופן הזה העבודה היתה לחלק מהחלל המסוים הזה ואיכות האור שלו במהלך החודש המסוים הזה בשנה.

מול הקיר הצבתי גוש אדמה שחפרתי מהשדה עם צמחי הבר המקומיים. הצמחים הירוקים שניצבו על רקע האריגים הצבעוניים השתנו לאיטם במהלך החודש, שינו את צבעם לצהוב וקמלו כחלק ממעגל הצמיחה והקמילה האינסופי בטבע. 

המיצב בתערוכה הוא עבודת אמנות איטית ומתכלה המבטאת כבוד למקום, לטבע, ולחללי התצוגה בהם אני מתארחת.