פירנצה, מרץ 2023

השבוע צוין בעולם יום האישה הבינלאומי. בהקשר הזה בחרנו לצאת למסע בעקבות דמות נשית עצמאית ומעוררת השראה שאולי נשכחה ונדחקה לשולי ההיסטוריה. תערוכה חדשה שכותרתה Eleonora di Toledo  מציגה אוצרות ממוזאון האופיצי בביתה של אלאונורה, פאלאצו פיטי, הארמון הנישא מעל העיר פירנצה אותו בנתה יחד עם בן זוגה קוזימו הראשון לבית מדיצ׳י, הדוכס הגדול של טוסקנה.

בקומת הקרקע של הארמון פסענו דרך מסך קטיפה אדום-רוביה מלכותי שהוביל אותנו אל אולמות עטורי ציורי פרסקו מרשימים בהם שמורים אוצרות המדיצ׳י. אלאונורה היתה אולי הדמות הכי מפורסמת של הצייר ברנזינו, שהציג אותה כאישה מעודנת בפורטרטים הנפלאים שצייר. אך היא לא הייתה דמות פסיבית או קישוט בחצר הדוכס קוזימו הראשון: אלאונורה הייתה שותפה, אשת סוד, מעורבת בפוליטיקה וברזי הממלכה. היא הייתה אשת עסקים אמידה שיזמה וטיפחה את הנראות של חצר המדיצ׳י ומימנה פרויקטים של בעלה הדוכס. היא הביאה איתה לפירנצה טעם משובח שמקורו במוצאה הספרדי ובשנים שחיה בארמון של אביה שליט נאפולי Pedro Alvares de toledo . בנוסף לאסתטיקה משובחת ולחוש אופנתי, היא הייתה בעלת הון רב משלה, באמצעותו רכשה את האדמה סביב ארמון הפיטי והפכה אותה לגן מרהיב (כתבנו עליו כאן).

אלאונורה אמנם הגיעה לפירנצה מנאפולי, אך בדוכסות טוסקנה כולם התיחסו אליה כ׳לה ספניולה׳, הספרדיה. החוקרת ז׳נט קוקס-ראריק טוענת שבחירתו של קוזימו הראשון, שהנהיג בפירנצה שלטון אבסולוטי אחרי נפילת הרפובליקה החופשית, להתחתן עם אישה זרה, ספרדיה, עוררה התנגדות עזה בעיר. אמנם מבחינתו של קוזימו לנישואין האלו היו יתרונות דיפלומטיים, כי הם הציבו אותו במישור אחד עם בתי המלוכה והשליטים החזקים והחשובים באירופה. אבל אלאונורה הרגישה זרה בעירה, והעדיפה תמיד לשמור על מנהגים ספרדיים ולא מקומיים. היא נהגה ללבוש בגדים מפוארים מאוד, הרבה יותר מהנהוג בפירנצה, והעדיפה שמלות קטיפה ומשי שחורות רקומות זהב ואבנים יקרות, בהתאם לסגנון הנהוג בספרד ונפולי. בפירנצה, הלבוש השחור נראה כבגדי אבלות, והמבקרים המקומיים העדיפו לראות את אלאונורה בשמלות אחרות, כמו שמלת הקטיפה הסגולה, רקומה בזהב, שהיא לבשה למחרת הכתרתה לדוכסית טוסקנה, או שמלת משי אדום. הבחירה שלה ללבוש בגדים בסגנון ׳ספרדי׳ הייתה אמירה פוליטית, הוכחה ויזואלית של הנאמנות של הדוכס קוזימו לאימפריה הספרדית שהעניקה לו את הכוח ואת השלטון בפירנצה. 

עם הגעתה לפירנצה מנאפולי בשנת 1539 היא התגוררה בארמון הישן, בפאלצו ווקיו, שם ניתן גם היום לבקר בחדריה, בקאפלה שלה ובאולם קבלת הפנים. אחרי כעשור, היא חלתה בשחפת וילדייה סבלו ממחלות שונות ולכן היא החליטה להעביר את משפחתה להתגורר בפאלאצו פיטי הגבוה ומוקף הגנים והטבע. שם, האויר היה צח ונקי יותר מאשר במרכז העיר הצפופה על גדות הארנו.

עד מותה ממלריה ושחפת בגיל ארבעים, היא ילדה אחד עשרה ילדים. חלקם מתו בילדותם ואלו שנותרו בחיים הפכו לקרדינלים, דוכסים ודוכסיות. התערוכה מדגישה את תשומת הלב שלה לפרטי המלתחה שלה ושל ילדיה: אריגים, תכשיטים, נעליים, גרביים. בסדרת ציורי הפורטרטים שלה היא מופיעה לבושה בשמלות מרשימות מבד קטיפה ארוג דמשק בדוגמא בעלת אופי ספרדי, שמצוירת בסגנון ריאליסטי מהפנט. לצידה עומדים לרוב ילדיה, גם הם לבושים במיטב המחלצות. בהמשך, בפורטרט האחרון שלה ניכרים אותות הגיל: הממחטה הלבנה בידה היא אולי רמז למחלת השחפת הקטלנית. כל אלו מציירים דמות ייחודית, אשת משפחה, פטרונית אמנות שהמציאה את האסתטיקה של שושלת מדיצ׳י שידעה לתעד את משפחתה כמעט כמו אלבום משפחתי מודרני. גם במרחק חמש מאות שנים ניתן כמעט לשמוע את רישרוש השמלות שלה בחלל הארמון .

צילומים מתוך התערוכה (ציורים של ברונזינו): אילנה אפרתי