אלזה סקיאפרלי, מסע בין אמנות לאופנה

פריז, ינואר 2023

הרעיון שבבסיס האופנה הוא השינוי. אוספים חדשים מעוצבים ומיוצרים כדי לדחוק את אלו הקודמים. השיטה הזו עובדת טוב ואולי משרתת באופן הכי מדויק את הקפיטליזם המודרני, כי בעצם העיצוב של הבגד טמון קוד ההתיישנות שלו. השיטה הזה התפתחה משלהי מלחמת העולם השניה עם הופעת הבגד המוכן בסדרות ״פרט-א-פורטה״. בימינו השיטה הזו הגיעה למימדים מפלצתיים שדורשים מחשבה מחודשת, כמו שכתבנו כאן רבות על ניצול משאבי כדור הארץ וזיהום שהאופנה יוצרת ושהם אינם רלוונטים יותר.

השבוע נסגרת בפריז במוזאון לאמנויות דקורטיביות בעיר אחת התערוכות המעניינות שראינו שם אי פעם. התערוכה מאירה באופן מרתק את התפתחות הקריירה של האמנית, היזמת, האינטלקטואלית ומעצבת האופנה אלזה סקיאפרלי.

התערוכה מתמקדת בארכיון המעצבת שנתרם על ידה בשנת 1973 ל-UFAC (האיחוד הצרפתי לעיצוב תלבושות שנכלל כיום באוסף המוזאון הפריזאי). הארכיון עשיר באיוריי אופנה, צילומים, בגדים, בדים, תכשיטים ואביזרים המאפשרים לצופה להכיר דמות מפתח חשובה שחידשה באופן מקורי והשפיעה על תולדות האופנה כמו שאנחנו מכירים אותה היום.

אנחנו רואות את החשיבות של סקיאפרלי ביכולת הייחודית שלה לשמור על קו אישי וגם לשתף פעולה עם יוצרים אחרים. זו לא דמות מעצב העל כמו שהיום נוטים לתאר את מעצבי האופנה.

סקיאפרלי היתה צומת של השראה: שיתופי הפעולה שלה עם אמנים ויוצרים מוכשרים בתחומים מגוונים הם האלמנט הכי חזק ומעניין בקריירה שלה והתערוכה מאפשרת לראות את ההתפתחות שלה וההקשרים האומנותיים הרחבים שיצרה במבט על מעניין.

סקיאפרלי נולדה בשנת 1890 ברומא למשפחה איטלקית אמידה ומיוחסת. אמה היתה אריסטוקרטית מדרום איטליה ואביה אינטלקטואל חוקר תרבויות ודיקאן באוניברסיטה. הרקע המשפחתי שלה היה בבסיס המחשבה והרעיונות המקוריים שלה והחדשנות האוונגארדית שלוותה את הקריירה שלה כיוצרת. 

בגיל צעיר היא ויתרה על הנוחות של בית הוריה ויצאה לדרך עצמאית הרחק מאיטליה. ללא הכשרה מקצועית היא החלה לעצב מתוך רעיונות מקוריים, כמו אוסף סריגים ‘מצוירים׳ בסגנון פנאי ספורטיבי שהציגה בשנת 1928 שנמכר בבוטיק שהיא פתחה בפריז.

ההצלחה האירה לה פנים ומכאן היא המשיכה להוביל רעיונותַ חדשניים רבים כמו הבושם S בשנת 1931 או שמלת הטוקסידו שאחריה עשו מעצבים אחרים רבים. לצד פריחת הרעיונות צצו גם שיתופי הפעולה עם אמנים כמו דאלי, ז׳אן קוקטו, מאן ריי, ססיל ביטן, אלברטו ג׳קומטי ועוד. בשנת 1934 הופיעה על שער העיתון טיים ובשנת 1935 פתחה את בית האופנה והבוטיק שלה ברחוב ואנדום, היא הייתה הראשונה שעיצבה קו משקפיים שהיום נחשב ללחם חוקו של כל בית אופנה. בשנת 1947 מיד בתום המלחמה היא יצרה מלתחה למסעות: שש שמלות וכמה כובעים ששקלו יחד שישה קילו וסימלו את הקלילות והדינמיות של האישה המודרנית. 

תנועות האמנות האוונגרדיות בין המלחמות, הדאדא, והסוראליזם היו רקע אינטלקטואלי מעורר השראה שבא לידי ביטוי בכל פריט שהיא עיצבה ויצרה: שמלות עם ציורים של ז׳אן קוקטו או דאלי השתלבו באוספים שהיא יצרה סביב נושאים מגוונים כמו פרפרים, כפתורים אמנותיים או מוטיב של רוכסנים כחלק מעיצוב הבגד. עם דאלי, היא יצרה את הכובע המפורסם שלה. כאשר מביטים בבגדים או באביזרים בעיצובה היום, הם עומדים בזכות עצמם ומוכחים שרעיונות מקוריים נותרים רלוונטים ואינם מתיישנים .

ניתן להגדיר את העולם שהיא יצרה כחיבור אינטואיטיבי ומרגש, עשיר בסקרנות ועניין בין עולמות שהיום יש ביניהם הפרדה כמו אמנות, קרפט, אופנה, עיצוב טקסטיל, עיצוב אביזרים, עיצוב תכשיטים. 

בשנת 1954 היא סגרה את בית האופנה. אולי הגישה היותר אמנותית ממסחרית שהיא יצגה לא התאימה לשינויים שחלו בחברה ובתרבות העסקית אחרי המלחמה.

אחרי שנים רבות, בשנת 2006 איש העסקים האיטלקי Diego della valle מבעלי חברת הנעליים טוד סגר מעגל ורכש מחדש את זכויות בית האופנה של סקיאפירלי ששב לפעול בשנים האחרונות בעולם אופנת העילית של פריז, ואף חזר להלביש נשים בארועי שטיח אדום בהוליווד, לונדון ומילאנו. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s