ונציה, דצמבר 2022.

החורף הגיע גם ללגונה, ואף על פי כך ביקורנו בונציה היה שטוף שמש. התעלות זהרו כהרגלן, ואור קריר וכחלחל האיר את הבתים. בין המים לזכוכית המפורסמת של העיר, נדמה שמה שמאפיין אותה יותר מכל זו השקיפות. החלונות משקפים את המים, במים משתקפים הבניינים והכל זוהר בשמש החורפית. נסענו שוב לבקר בחדרי הזכוכית, המציגים תערוכות מתחלפות המוקדשות לחומר הגלם הזה שמייצרים מומחים ונציאניים כבר מאות שנים.

הפעם בחדרי הזכוכית הוצגה תערוכה המוקדשת לסטודיו וניני, מנפחת זכוכית המתמחה בגופי תאורה יוצאי דופן. הזכוכית היא החומר המתבקש למנורות: הבנאליות שבשימוש בזכוכית, מהנורה ועד גוף התאורה כולו, נדמית כמעט קלישאתית. אנחנו כל כך מורגלים במנורות ונורות זכוכית, שקשה לדמיין אותן עשויות מחומר אחר. אך התערוכה מוכיחה שגם הזכוכית עצמה אינה כה מובנת מאליה: סטודיו וניני מתמחה בגופי תאורה אמנותיים שמרחיבים את מנעד האפשרויות הרגיל בתאורה. למעשה אין הרבה הבדל בין המנורות שהם יוצרים לבין פסלים עכשוויים.

בתערוכה, שסוקרת את הייצור והעיצוב בסטודיו משנות העשרים ועד שנות השמונים, אפשר גם לראות את התפתחות הסגנון של התאורה במאה שעברה. משנדליירים קלאסיים ׳ונציאניים׳ לגופי תאורה מופשטים יותר, או מינימליסטיים מאוד, הזכוכית מאפשרת גיוון ויצירתיות גם בחומר אחד.

המנורות שעיצבו בסטודיו כיכבו בבתים פרטיים, במוזיאונים ובנייני משרדים, וגם בסניפי דואר ותיאטראות. הם יצרו מנורות אינטימיות וגם גופי תאורה עצומים ודרמטיים. הם שיתפו פעולה עם מעצבים מובילים כמו קרלו סקארפה, ומימשו למעשה את הרעיונות המופשטים שלהם בחומר עדין ושברירי. המנורות לא היו רק חפץ פונקציונלי אלא יצירה חד פעמית ומרשימה, מהסוג שלא פוגשים יותר בסניפי הדואר של ימינו. התערוכה מוכיחה את היופי שבמפגש בין המעצב לאומן, חלומו של כל מעצב ויוצר הוא לפגוש בעל מקצוע שיכול לממש את הסקיצה, את הרעיון והחלום. המפגש הזה, שנעשה נדיר בעידן בו מצפים לייצור מהיר, המוני וזול, הוא מה שהפך בעבר את העיצוב לכוח כה חשוב בכלכלה האיטלקית המודרנית. מפעל הוא מקום שמייצרים בו דברים, אבל תרבות הייצור, החומר, והאתיקה של הייצור הם לב ליבו של ההבדל.