ירושלים, נובמבר 2022 

בדרכינו לירושלים הירהרנו במטבע הלשון האופיינית לתושבי השפלה ל״עלות לירושלים״. הנסיעה ההיסטורית לירושלים בכביש המתפתל או במסילת הרכבת הישנה, כרוכה בעליות מאתגרות שהרי ירושלים שוכנת בהרי יהודה וגובהה הממוצע כ-750 מטר מעל פני הים. השארנו את הכבישים העמוסים בפקקים אין סופיים ובחרנו ברכבת. מסלול הרכבת המחודש מתהדר במנהרות ומבטל את תחושת העלייה המוכרת וכך נדמה שירושלים ותל אביב הן באותו מפלס.

ארבעים וחמש דקות מפרידות בין תחנת הרכבת סבידור (מרכז) לתחנה על שם נבון השוכנת בכניסה לבירה בלב אזור בנייה מסיבי הנחשף לעיניו המשתאות של הנוסע ביציאה מהתחנה.

השארנו את ירושלים של מעלה, זו של מקומות קדושים, אמונה ורוחניות, ויצאנו למסע בירושלים של מטה: האנשים, הרחובות, השכונות המתחרדות, מרתפי הארכיונים והבתים ההיסטוריים המתפוררים, וסמטאות השוק עמוסות בקהל קונים הרוכש מצרכים לשבת.

התחלנו את המסע שלנו במרתפי הארכיון ההיסטורי של העיר, שם גילינו מידע על אנשים קרובים שגרו כאן פעם בימי העות'מניים. כמה מעט ניתן ללמוד על אדם ממה שנותר בספרי העדות, מרשומי הפטירות, או מפנקסי הבוחר! אך עדיין היה לנו העונג לדפדף בדפים מצהיבים בני מאה שנים ויותר כתובים בציפורן ודיו בכתיבה תמה, במגע היד על הנייר ניתן לחוש את תנועת ידו של הכותב שנותרה חרוטה על הנייר הדק כעדות דוממת לעולם שנעלם.

שכונת הבוכרים או בשמה ההיסטורי ״רחובות״ שוכנת במרכז העיר ועדיין היא מרוחקת כמו שטייטל יהודי במזרח אירופה. לא הרבה נותר מהדר מבני האבן העתיקים והארמונות בעלי החצרות הפנימיות שם התגוררו משפחות האליטות של סמרקנד ובוכרה בימי העות'מניים. היום תפסו את מקומם בתי מדרש חרדיים ושפת הרחוב היא יידיש. לפי מפה עתיקה הגענו לבית המשפחה שהיה ידוע כבעל ארבע קשתות אבן מקורות בתקרת עץ מצויירת כמו שנהוג היה ב״מח׳לה״ שכונת היהודים במולדת סמרקנד. צריך הרבה דמיון כדי לראות בין הגרוטאות את החצר היפה של פעם בו ישבה המשפחה מתחת לעצי ההדר. 

את הפאר של השכונה העתיקה החליפו עוני, הזנחה, בנייה לא חוקית. הבוכרים מייסדי השכונה הותירו את בתיהם כהקדש דתי ולא הורישו אותם לבניהם במטרה לשמר אותם ולמנוע הרס ובנייה חדשה. אך תחת ניהול המדינה ומשרד הדתות מצאנו בלב העיר שכונת עולם שלישי המתנהלת כמו עולם בתוך עולם. 

בהליכה קצרה הגענו אל שוק מחנה יהודה אותו אי אפשר להחמיץ. נכון שהוא קצת מתוייר, אבל עדיין פועם בו דופק חיים של עיר עם אנשי עמל שיוצאים לשוק עם סל להריח את הירקות ולמשש אותם לפני הקנייה, לראות את פירות העונה מונחים בערמות מפתות ולא ארוזים במעטה נילון לאור הפלורסנט בסופר מרקט השכונתי, ואת החלות לשבת קונים בדוכן שמאחוריו ניצבים האופים המסדרים את עיגולי הבצק על מגשי העץ בדרכם לתנור. חומרי גלם טריים וזמינים הם תמיד חלומו של כל בשלן. הסצנה הקולינרית סביב השוק מזכירה את ימי התום של שוק ״les halles״ בפריס לפני שהוקמה שם תחנת המטרו הגדולה ועליה מרכז מסחרי בנאלי מהסוג שמזמין בתי קפה אנונימיים מסעדות רשת וחנויות אופנה מהירה.

את המסע שלנו סיימנו בפאתי השוק בסעודה צמחונית וטעימה במסעדת צמח שנראה לנו שנשוב אליה בקרוב, כחוויה מתקנת לארועי השבוע שעבר במסעדת היוקרה התל אביבית.