איטליה, ספטמבר 2022.

השבוע התפננו לקרוא ספר חדש, שכתבה ההיסטוריונית האמריקאית Kimberly Chrisman-Kambell, על ההיסטוריה של החצאית. לכאורה פריט אופנתי פשוט ביותר ואולי אף מובן מאליו (מה היא החצאית אם לא פיסת בד כרוכה סביב המותן שמוכרת לנו עוד מימי התנ״ך ואולי קודם?), הספר מדגיש את ההיבטים החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים שמאחורי הבגד. כפריט לבוש נשי, החצאית הייתה בתקופות שונות סמל לשמרנות ולשחרור, למיניות ולצניעות, לכוח ולשליטה. בספר אין ממש הפרדה רעיונית בין החצאית והשמלה – למרות שבעינינו מדובר בשני פריטי לבוש שונים ונפרדים – וגם לא דיון מעמיק בחצאיות כלבוש גברי. אבל באחד מפרקי הספר גילינו סיפור מעניין על חצאיות, עיתונאי אופנה, כלכלת צרכנות ובחירה אישית, שמבטא לדעתנו רגע של שינוי דרמטי בעולם האופנה. זהו סיפורה של חצאית המידי.

חצאית המידי, העשוייה בד כותנה או צמר בגזרתA  המגיעה עד אמצע השוק, הייתה התשובה של שנות השבעים לחצאית המיני, שסימלה בעשור הקודם את תנועת השחרור המיני והפמיניסטי. המידי הייתה פרקטית יותר, נוחה ולא מאתגרת. היא נולדה למעשה במוחם של עיתונאי אופנה ומעצבים שחיפשו את הטרנד החדש, אחרי שהשוק רווה כבר מחצאיות קצרצרות שנועדו בעיקר לנשים צעירות וחטובות. כשפיי דאנאווי לבשה חצאית מידי ומגפיים בסרט ״בוני וקלייד״ נראה שהטרנד היה בעיצומו. כל המעצבים המובילים הציגו את הגרסה שלהם לחצאית של הרגע בפרסומות וצילומי מערכת במגזין ווג, שהניע את הקמפיין בעד האורך החדש.

אך הפעם, למרבה הפתעתם של המעצבים והעיתונאים, נשים לא רצו לחנויות לקנות את החצאית החדשה. אורך מידי נחשב בעיני נשים רבות כמיושן ומזקין, ורבות אף התקשו להתאים לחצאית נעליים מחמיאות. אמנם, נשים רזות וגבוהות יכלו ללבוש את חצאית המידי ולהראות טוב, אבל אחרות, בעלות מבנה גוף שונה, לא נכנעו לטרנד. כנראה שחצאית המיני הביאה איתה לא רק שינוי לעומת הבגדים השמרניים והארוכים, אלא גם שחרור מכבלי הטרנד בכלל. נשים רצו להראות טוב, לא להיות אופנתיות בכל מחיר. 

ברחבי ארצות הברית, חנויות החלו להחזיר למותגי האופנה אלפי חצאיות שלא נמכרו. גם בתי האופנה הגדולים הפסיקו לפרסם במגזין ווג, במחאה על הובלת הקמפיין בעד החצאית שהוכחה ככישלון צרכני. היקף הפרסום בווג ירד ב 70% ובעלי העיתון השעו את העורכת המפורסמת שלו, דיאנה ורלנד (עליה כתבנו כאן) שהייתה ממובילי הטרנד. שוק החצאיות היה במשבר.

הפתרון לסוגיית המיני, מידי או מקסי היה בתפנית מפתיעה בעלילה: עליית המכנסיים. נשים רבות בארצות הברית החליטו שלא להכריע בין אורכי החצאית השונים, ובחרו פשוט ללבוש מכנסיים. מכנסי הג׳ינס הצמודים והמתרחבים היו לטרנד האמיתי של שנות השבעים, והשכיחו מכל את חצאית המידי הלא מחמיאה.

אחרי כמה שנים, כשראלף לורן הציג חצאיות באורך אמצע-השוק, מבדים רכים ודקים בהדפסי פרחים ותחרה בהשראת לבוש אמריקאי כפרי (היום היו קוראים לזה קוטג׳קור) חצאית המידי קיבלה עדנה מחודשת, אבל אז כבר לא קראו לה מידי, וגם לא ניסו להפוך אותה לטרנד עולמי. האפיזודה הטראומטית של שנות השבעים הוכיחה שקהל הנשים לא מחפש יותר להתיישר לפי טרנד חוצה גבולות אלא מחפש גיוון, גזרות מחמיאות, ובגדים איכותיים.