פרוג׳ה, אוגוסט 2022.

כשאנחנו חולפות בשדות תעופה במסעותנו בעולם, קשה להתעלם מהגלילים הארוכים והכחולים של שוקולד באצ׳י. האריזות הכחולות, זרועות הכוכבים, חביבות במיוחד על תיירים שמחפשים מתנה של הרגע האחרון, ׳נשיקה׳ של תשומת לב למי שנשאר בבית. ספק אם חובבי השוקולד מכירים את האגדה המסתתרת מאחורי הממתק, שנוצר ממש ב׳שכונה שלנו׳ באומבריה. לאחרונה, נפתחו מחדש חנויות המותג פרוג׳ינה ברחוב הראשי של העיר, שכמעט לא השתנה מאז שמפעל השוקולד נפתח לפני יותר ממאה שנה. גם בחנויות האלו, רק מעט מסופר על האישה יוצאת הדופן שהמציאה את הבאצ׳ו והניעה את תעשיית השוקולד האיטלקית.

היא הייתה אחת הנשים היזמיות והמרשימות באיטליה המודרנית, אישה שבנתה אימפריה כלכלית מאפס. היא הקימה מפעלים מצליחים בשני תחומים שונים לחלוטין – שוקולד ואופנה – והפכה למודל הערצה בעיר פרוג׳ה בה עבדה. למעשה, אפשר לומר שהמוצרים שלה שמו את פרוג׳ה על מפת העסקים העולמית. למרות זאת, כיום לא הרבה מכירים את סיפור חייה המרתק: שמה היה לואיזה ספניולי, והיא המציאה את השוקולד באצ׳י של חברת פרוג׳ינה שאותה הקימה וניהלה.

גילינו את הסיפור של לואיזה דרך ספר חדש ומרתק של ההיסטוריונית האמריקאית דיאנה גרבין, המתמחה בהיסטוריה של אוכל באיטליה הפאשיסטית. הספר, Feeding Fascism מתאר איך לואיזה ובעלה הקימו מפעל קטן לשוקולד בתחילת המאה העשרים, שגדל והתפתח במלחמת העולם הראשונה, אז השוקולד הפך למוצר המותרות היחיד שהמדינה הרשתה לייצר. גם חיילים בחזית קיבלו קוביית שוקולד ביום, מה שנחשב בזמנו פריבילגיה לעשירים בלבד. אך דרך מנת הקרב המתוקה הזו יותר ויותר איטלקים למדו להכיר ולאהוב שוקולד והמשיכו לאכול אותו גם אחרי המלחמה.

מפעל פרוג׳ינה היה שיתוף פעולה בין לואיזה, בעלה, ותעשיינים מקומיים מתחום הפסטה. יחד, הם הגדילו פי עשרה את נפח הייצור שלהם בתוך עשור בלבד. פרוג׳ינה היה מפעל שוקולד מצליח ביותר, שאף הרים קמפיינים פרסומיים חסרי תקדים שהפכו אותו לשם דבר ברחבי איטליה. לואיזה הביאה לעסק גם את בנה מריו, בעוד בעלה עזב את המפעל כשהיא פצחה ברומן עם אחד השותפים הצעירים (בן למשפחה של תעשייני פסטה) וסיפור האהבה שלהם היה לאחרונה הבסיס לסדרת טלויזיה איטלקית.

באומבריה, רבים עדיין מעריצים את לואיזה כיזמית על. אך, כפי שדיאנה גרבין אמרה לנו, ׳לעיתים נדירות היחס שלה לפשיזם הוזכר. היא לא הייתה פרו-פשיסטית במיוחד, אבל גם לא התנגדה למשטר. היא השתמשה באידאולוגיה הפשיסטית [כמו עקרון המשק האוטרקי שדגל בייצור כל הסחורות באיטליה בלבד ללא ייבוא] לקידום ענייניה׳. כך, אי אפשר להתעלם מהעובדה שההצלחה העיקרית של לואיזה הייתה בתקופת הפאשיזם. עם עליית מוסוליני לשלטון בשנת 1923, ועד מותה בשנת 1935, לואיזה ידעה לנצל את האידאולוגיה של המשטר לטובתה. כפי שהסבירה לנו דיאנה גרבין, ׳לואיזה ספניולי הייתה אישה מתוחכמת ביותר. בעסקים, היא הייתה כוח טבע, עם יוזמה בלתי נגמרת. המטרה העיקרית שלה הייתה להניע את העסק קדימה, והיא לא הייתה במיוחד מוטרדת מענייני פוליטיקה. אם האידאולוגיה של המשטר הייתה שימושית לה, היא השתמשה בה, ואם לא, היא התעלמה.׳ הפרגמטיות שלה עזרה ללואיזה לשמר דימוי ׳נקי׳ לאורך השנים, והיום רבים לא זוכרים את הקשרים בין המפעלים המצליחים שלה, פרוג׳ינה לשוקולד. 

באחד המסעות של לואיזה לפריז, היא גילתה את התשוקה לאופנה. זה לא קרה על מסלולי התצוגות או בסטודיו לעיצוב, אלא דווקא לאחר מפגש עם אישה שגידלה ארנבי אנגורה, שניתן לסרק את שערם כדי ליצור פרווה, שאפשר אחר כך להפוך לסיב ולסריג. נכון, אמרה לנו דיאנה גרבין, היא עבדה כעוזרת תופרת בתור נערה, כך שהרגישה בבית בעולם החוט והמחט, אבל מה שבאמת תפש את עינה היה האפשרות ליצור הצלחה כלכלית דרך תעשייה ׳בייתית׳. היא שילמה לנשות כפר איטלקיות -בעיקר בחבל אומבריה הכפרי – שיגדלו ארנבי אנגורה בביתן, ויאספו את הצמר לסיבים וחוטים, שמהם סרגה סוודרים לחברת האופנה החדשה שנקראה על שמה. 

מודל הייצור הזה, שמשלב בין תעשייה מודרנית למלאכת יד בייתית, היה פופולרי באומבריה, וממשיך להיות רלבנטי עד היום. כך לואיזה הפכה למעיין גיבורה מקומית. היא החזירה תמורה לקהילה על ידי ייסוד של גני ילדים וחדרי אוכל במפעלים שלה, ומעורבות צמודה בחיי העובדות. יש מי שראו בכך תנאים סוציאליים מצוינים, אך היו גם כאלה שראו בגישה שלה התערבות מוגזמת בחיי העובדות. גני הילדים היו מענה לדרישה הפשיסטית מנשים להיות אמהות לילדים רבים, ויחד עם זאת לעבוד למחייתן ולקדם את הכלכלה: אם הילדים היו בגן, האם יכלה לעבוד שעות ארוכות יותר ללא קושי. האם היא רצתה בטובת העובדות או בטובתה שלה? התשובה לשאלה הזו מורכבת. בין השוקולד לארנבים, לואיזה ספניולי הייתה יזמית מצליחה, אישה יוצאת דופן שהותירה חותם לא רק דרך ההצלחה העיסקית שלה, אלא גם דרך קשריה הנסתרים עם המשטר הפשיסטי.