פירנצה, מאי 2022.

השבוע, בהולכנו לאורך נהר הארנו בשעת ערב חמימה, הבחנו באחת מחצרות הבתים בשלט ׳בית מוזיאון׳. הסקרנות הובילה אותנו פנימה, במעלה גרם מדרגות קריר, אל חדר כניסה צר ובו שומר, שהסביר לנו שמדובר בביתו של אספן האמנות רודולפו סיביירו, שנודע כסוכן החשאי של האמנות. במבט ראשון, לא נראה שרבים – מלבד אולי השומר הנלהב – עדיין זוכרים את סיביירו, שתרם את ביתו לעירייה כדי שתקים בו מוזיאון לזכרו. אך לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא שיחק תפקיד משמעותי בהצלת יצירות אמנות איטלקיות שהנאצים שדדו, והחזרתן לאיטליה. הוא פעל לבקשת הממשלה האיטלקית, אך באופן עצמאי, והצליח להתחקות אחר אלפי ציורים, פסלים, ושרידים ארכיאולוגים חשובים שהנאצים גזלו ממוזיאונים וכנסיות ברחבי המדינה, והשיב אותן למקומן. אפילו פעמוני כנסייה עתיקים, שהגרמנים קיוו להתיך כדי ליצר כלי נשק, ניצלו והוחזרו על ידו לאיטליה. 

סיירנו בדירה, המלאה ביצירות מאוספו הפרטי של סיביירו, ולאט לאט התגלה לנו סיפורו של האספן וגם סיפורו של הבית עצמו, שהיה מורכב ומסתורי מהצפוי. הבית, הממוקם על גדות הנהר ולו גם גינה נאה, היה שייך למתילדה פורטי, איטלקיה ממשפחה יהודית אמידה מהעיר פראטו, שגרה בה משנות העשרים יחד עם בעלה, ג׳ורג׳ו קסטלפרנקו, אוצר אמנות איטלקי נודע שהיה גם הוא יהודי. בשנת 1936, קסטלפרנקו היה האוצר הראשי של ארמון פיטי, והכין את המוזיאון לביקורו של היטלר בעיר. אך, בעת הביקור עצמו, הוא הועבר מתפקידו כמנהל המוזיאון בגלל יהדותו. למרבה ההפתעה הוא לא פוטר, למרות חוקי הגזע שהוחלו באיטליה בשנת 1938, אלא הועבר לעבוד כאוצר בעיר מודנה. במקביל, הוא הזמין לביתו את האמן ג׳ורג׳ו דה קיריקו, אחיו ואשתו, שגרו שם שנים על חשבון המשפחה ושילמו על שהייתם בציורים שתלויים עד היום על הקירות.

אחרי 1943, כשהמשטר הפאשיסטי נפל, בעלות הברית כבשו את דרום איטליה והנאצים פלשו לצפון. כשהאיום על משפחת פורטי-קסטלפרנקו היהודית הלך והתהדק, קסטלפרנקו פנה לחברו סיביירו. עד אז, סיביירו היה פשיסט. הוא היה איש המשטרה החשאית ואספן אמנות, בעל מהלכים בשלטון, אך עם נפילת הפשיזם הוא הצטרף לפרטיזנים. קסטלפרנקו העניק לו את הבית בפירנצה כדי לנהל ממנו את פעילות הפרטיזנים החשאית, ובהמשך סיביירו רכש אותו מהמשפחה, יחד עם חלק מאוסף האמנות החשוב שלהם. בכסף הזה, ויחד עם עזרתו של סיביירו, מתילדה פורטי הצליחה לברוח יחד עם שני ילדיה מאיטליה לארצות הברית, בעוד בעלה אוצר האמנות עבר לדרום איטליה בחסות בעלות הברית, והפך לאוצר האמנות של העיר בארי עד תום המלחמה. משפחת פורטי-קסטלפרנקו, שהייתה מהמשפיעות בעולם האמנות והתרבות של פירנצה בין המלחמות, לא חזרה יותר לעיר. הם עברו לרומא אחרי המלחמה, והבית נותר בידיו של סביירו, שהקדיש זמנו לצייד אמנות איטלקית שנבזזה על ידי הנאצים. היום, הבית נקרא ׳בית סיביירו׳, וההיסטוריה הקודמת שלו, בימי משפחת פורני-קסטלפרנקו היהודייה, כמעט נשכחה.  מה היה טיב היחסים בין סיביירו ובני הזוג מתילדה וג׳ורג׳ו? למה הם לא שבו יותר אל העיר אחרי המלחמה? מה מהאוסף המוצג בבית היה שייך להם, ומה לסיביירו? האם הם שיתפו פעולה בהשבת יצירות האמנות שנשדדו לאיטליה? הביקור המקרי בוילה הנאה הפך להזמנה לעולם שנעלם, ולסיפורים שעוד צריכים להתגלות.