מילאנו, מרץ 2022.

השבוע הספקנו לראות במוזיאון הטריאנלה במילאנו ביום האחרון בו הוצגה התערוכה העשירה והמעניינת על המאייר סול סטיינברג. אחר כך גילינו שהתערוכה מוצגת עד מאי, כך שעוד אפשר וכדאי לבקר בה.

מה יותר מזוהה עם ניו יורק של שנות השמונים תשעים מהאייורים האיקוניים של סטיינברג? אמן מהגר שאולי בזכות העין ה״אחרת״ שלו זו שהורגלה לאירופה, השכיל לתפוס ולהגדיר את הניו יורקיות והטביע אופיה של עירוניות אלגנטית ואנרגטית.

הוא נולד בשנת 1914 ברומניה למשפחה יהודית מבוססת, וכבר מגיל צעיר סבל מאנטישמיות רבה. הוא לא הצליח להתקבל לאוניברסיטה בגלל מגבלות על מספר הסטודנטים היהודים, ולכן בגיל 19 עבר למילאנו, ללמוד אדריכלות. זו הייתה שנת 1933, והפשיסטים כבר התבססו היטב בשלטון. תוך כדי הלימודים, הוא הציע את עצמו כמאייר קריקטורות לעיתונים מקומיים. הקו הייחודי שלו, מין שילוב בין הומור יבש, מינימליזם סאטירי וגם אמירה פוליטית נוקבת, הצליח לעורר עניין בסצינה התרבותית של מילאנו. אך כמובן, גם פה הוא חווה אנטישמיות: אפילו על תעודת סיום התואר שלו כתוב במפורש שהוא ׳מגזע יהודי׳.

כשהצליח להתקבל לעבודה כמאייר, בשנת 1938, התקבלו באיטליה חוקי הגזע שאסרו על העסקתו והוא נשלח למחנה עבודה אי שם בדרום איטליה. הוא הצליח לברוח לרפובליקה הדומניקנית ושם חיכה שנה כדי לקבל ויזה לארצות הברית. כשהתגייס לצבא, קיבל אזרחות אמריקאית.

סטיינברג מצא בניו יורק את האווירה הקוסמופוליטית ואת ההומור הציני שהוא טיפח לאורך כל שנות עבודתו. הוא גר בדירה בבניין מודרני וגבוה אך קנה גם בית פרטי קטן בהאמפטונס לשם ברח כדי ליצור הרחק משאון העיר. הוא החל לאייר סצנות מהחיים האורבניים, אבל לא שכח גם את איטליה, שהייתה בעיניו המדינה היפה בתבל. הוא חזר וביקר בה לאורך השנים, וצייר את הגלריה של מילאנו, את תעלות ונציה, וגם את המלונות הפשוטים והמיושנים בהם לן בביקורו.

היופי של האיורים של סטיינברג הוא ביכולתו ליצור אווירה ורגשות בעזרת קוים מעטים ופשוטים כל כך. בסגנון כמעט ילדותי, הוא יצר עולם שמזוהה איתו באופן מובהק עד היום. 

כשהתערוכה על סטיינברג תיסגר, אתר האינטרנט של הקרן על שמו ימשיך להציע הצצה נרחבת ביותר אל היצירות שלו, אל קורות חייו וגם אל המחשבות שעומדות מאחורי היצירה. מבחינת סטיינברג, איור הוא לא רק ציור של קו על נייר, אלא סיפור שלם.