איטליה, ינואר 2022

בעידן הנוכחי, הצבע הירוק הפך למילה נרדפת נוספת בסדרת המילים המתארות קיימות,  מיחזור, סביבה, אקולוגיה, חזרה לטבע ועוד. לא פעם מדובר בטרנד: מכבסת מילים או אולי עלה תאנה ירוק המכסה על התנהלות לגמרי לא ירוקה.

השבוע כשהשדות החקלאיים סביבנו הופכים אט אט לירוקים כשתבואות החורף נובטות וצובעות בפלומה רעננה את האדמה הכהה, הרהרנו בהיסטוריה של הצבע הזה שבימינו מבטא את הטבע במובן של הצמחים העצים. אולי זה לא היה כך תמיד? בעבר המחשבה על הטבע הייתה הרבה יותר רחבה מהמחשבה המודרנית המוגבלת לצומח. בימי הביניים למשל הטבע הכיל את כל היצירה האלוהית, כל מה שחי, ותאולוגים מסוימים הגדירו את הטבע כמשותף לכל אינדיבידואל. אחרים אף היו יותר קונקרטיים והכלילו בטבע את מכלול ההוויה וקיום הדברים כולם. נהוג היה לחלק את עולם הטבע לארבעה אלמנטים מרכזיים: אויר, אדמה, אש ומים ולכל אלמנט יש צבע סימלי, האויר לבן, האדמה שחורה, האש אדומה והמים ירוקים.

כידוע באמנות ימי הביניים המים יוצגו על ידי הצבע הירוק ולא כחול כמקובל בימינו. בעידן הרומנטי התחזק הקשר בין צמיחה לטבע ועמו השימוש המקובל בירוק כייצוג לטבע.

בימי הביניים המאוחרים, הירוק ייצג את בוסתן עצי הפרי כמקום מרגוע והנאה, מנוחה, הרמוניה ומדיטציה. האטימולוגיה של המילה ירוק verde מלטינית viridarium מזכירה מקום של צמחים, צמיחה, מקום ירוק.

הצבע הירוק היה צבע בעייתי ונדיר. שלא כמו צבעים אחרים, למשל חומים צהובים אדומים ורודים שניתן היה להפיק מצמחים זמינים שהיו ידועים בהיסטוריה, צבע ירוק שהופק מצמחים לציור או לצביעת בדים קיבל גוון דהוי ולא יציב. אפשרות אחרת להפקת ירוק הייתה לטחון אבני מינרל נחושת קרבון בשם “מלכיט“, בשיטה שהייתה ידועה כבר מהעת העתיקה במצרים ויוון. אך הקושי והעלות הגבוהה של הירוק הפכו אותו נדיר בבגדים ובציורים מוקדמים.

צביעת טקסטיל הייתה מקצוע שהצריך ידע מגוון ומומחיות רבה שלרוב עברה במשפחה. אמני הצביעה פעלו תחת גילדות ומונופולים בעלי חוקים נוקשים שדאגו לספק רישיונות לצבעים יחודיים שדרשו התמחות, למשל אמן צביעה של צבע צהוב לא צבע בכחול וכו. לכל צבע היו מתכונים שלרוב נשמרו בסוד ועברו בירושה מדור לדור כי ערכם הכלכלי היה רב.

כדי לייצר צבע ירוק, באופן תיאורטי ניתן היה לערבב בין כחול לצהוב או לצבוע צביעה כפולה שתשיג ירוק. אבל זה היה מנוגד לחוק: בגרמניה למשל היסטוריונים מצאו בארכיון בנירנברג מסמכים משפטיים שמוכיחים שבשנת 1386 אמן צבעת בדים החזיק אמבטיה של צבע צהוב למרות שהיה לו רישיון לצבוע רק כחול. מסתבר שכבר אז הצבעים גילו את האפשרות לערבב צבעים וליצור ירוק, אבל חוקי הזמן אסרו עליהם לממשה. במשך מאות שנים, הירוק היה צבע חמקמק, כל כך נפוץ מול עינינו בטבע וכל כך בלתי מושג ביד האדם. 

המשך בשבוע הבא.