ונציה, מאי 2021
השבוע נפתחה הביאנלה לארכיטקטורה שכותרתה מאתגרת ורלוונטית במובנים רבים “איך נחייה ביחד?״
שבנו לונציה אחרי למעלה משנה של סגר. זה עתה מגבלות התנועה הוסרו ואיטליה מצפה לשובם של התיירים האיטלקיים והזרים (האירופאים וגם הישראלים, כרגע). כבר במסע האחרון שלנו לונציה בפברואר 2020 (כתבנו על זה כאן) העיר עמדה בסימן תחילת המגיפה שהתפשטה ממחוז ונטו אל כל איטליה. אז ראינו מעט תיירים וקרנבל שהתבטל.
היום מצאנו את העיר עדיין מכונסת בתוך עצמה שקטה ודוממת. מלונות רבים במרכז ההיסטורי עדיין סגורים. גם חנויות ומסעדות עדיין לא נפתחו, בעיקר אלו שאין להן מקום ישיבה באויר הפתוח, מפני שכרגע עדיין לא ניתן לאכול בחללים סגורים.
השקט ההיסטורי הזה מתאים בעניינו לעיר הזו. הוא מעצים את נוכחות היופי והארכיטקטורה. זכינו לחוויה מרגשת ונדירה לפסוע במוזאון פתוח שליו ורגוע.
העדר המולת התיירים מהדהד בחריפות גם את דלילות האוכלוסיה הקבועה שחייה בעיר. זו חלק מהבעיה הידועה של העיר, הנובעת בין היתר מהעומס האנושי הבלתי נסבל שהתגבר בעידן תיירות המסה שהוסיף על מורכבות החיים בעיר, יחד עם תופעת המים הגבוהים שמתקיימת בתדירות הולכת וגוברת בעקבות שינויי האקלים.
בהקשר לונציה הכותרת “איך נחייה יחד?” רלוונטית באופן יחודי. השנה והעידן של העיר הסגורה ללא תערוכות אירועי תרבות ומוזאונים הותיר לפרנסי העיר זמן למחשבה. איך נחייה יחד נם עומס התיירים שישוב ויציף את העיר? על אוניות הקרוז הגדולות למשל נאסר לאחרונה בחוק להפליג בלגונה מול כיכר סן מרקו וזה הישג חשוב לונציה, אבל יש פוליטיקאים שרוצים להשיב את המצב לקדמותו למען שיפור הכלכלה של העיר. איך נחייה יחד גם עם תופעת ההצפות ההולכת וגוברת ?
למרות שהביאנלה מתקיימת בונציה, העיר שחוגגת השנה 1600 שנים להיווסדה, מצאנו רק התייחסות אחת מינורית למורכבות של החיים בעיר, שנובעת מהדואליות בין הצורך בפרנסה מתיירות לבין המועקה של העיר הנרמסת ונכתשת תחת רגלי מיליוני התיירים. במייצב של אמנים הולנדים city to dust בו המבקר מוזמן לפסוע על מבנה העיר שנוצרו מטרצו שמתפורר תחת כובד משקל האדם .
נושאים מעניינים, מחקרים, קונספטים והצעות עלו לדיון בתערוכה, חלקם ויזואלים וזמינים למבקר יותר או פחות. בג’ארדיני היכן שממוקמים ביתני המדינות, ראינו גישה קצת אנכרוניסטית שמתעלמת מבעיות אקטואליות גלובליות כמו מגיפה עולמית ומשבר האקלים. אולי הגיע הזמן למחשבה יותר גלובלית לא רק בעניין מסחר ורווח אלא גם בפתרונות לנזקים שמשפיעים על אוכלוסיות העולם כמו רעב, מלחמות, הגירה וזיהום אויר למשל שהם חוצי גבולות מדיניים .אך רבים מהביתנים שמרו על הגישה הלאומית, והתמקדו בעניינים מקומיים.
אלה ההמלצות שלנו:
הביתן הדני הציע מחשבה על מעגל המים בטבע במייצב של מערכת מים סגורה הניזונה ממי גשמים הזורמים ברחבי הביתן ואף מוצעים למבקרים בצורת מי שתייה או תה.
הביתן האמריקאי ״נעלם״ תחת קונסטרוקציית עץ אופיינית לבנייה ההיסטורית באיזורים החקלאים בארצות הברית.
הביתן הבלגי הציג סידרה של מודלים ארכיטקטוניים של מבנים עירוניים המתייחסים בהרמוניה לבנייה מודרנית ובנייה קיימת יחד במרחב העירוני, המאקטים הקלאסיים כידוע נדחקים הצידה כיום לטובת המחשה תלת מימדית בתוכנות מחשב, וכאן ניתנה למבקר הזדמנות להבין את חשיבותם בהבנת תיכנון החללים הפנמיים והחיצוניים.
בביתן הבריטי התיחסו לגנים הסגורים המוכרים במרחב העירוני של לונדון, גנים פרטיים השמורים מאחורי גדר ושער נעול ורק דיירי הבתים סביבם יכולים להשתמש בהם. בעידן המגפה, כשרבים נאלצו להסתגר בבתים חודשים ארוכים, ונאסר אפילו הביקור בגנים ציבוריים, נושא הגנים הפרטיים הפך לסוגיה חמה בדיון על הפערים החברתיים והכלכליים בעיר. נשאלת השאלה האם ניתן לפתוח אותם ולהרחיב את היצע הגנים בעיר לאוכלוסיות נוספות.
במרחבי הארסנל ובעיר הוצגו פרויקטים מגוונים ורעננים, חלקם מעוררי השראה למחשבה מחודשת שמתמקדת בהתיחסות לטבע, כמו למשל מציגים חומרים טבעיים לבנייה, או רעיונות להרחבת הקשר בין האדם לטבע. האדריכלות היא חלק משמעותי מחיי האדם כמו שהתגלה השנה במרחב המגורים הפרטי שהפך למקום עבודה, ובגנים העירוניים שהפכו ממש לצורך חיוני. ברור שכעת יותר מכל, החיבור מחדש אל הטבע והמחשבה החדשה על האופן שבו אנו חיים הם רעיונות שהעולם זקוק לישום באופן מיידי.
טיפ למבקרים: השנה בניגוד לעבר אין מכירת כרטיסים במקום ולכן המבקרים נדרשים להצטייד מראש בכרטיסים שאפשר לקנות רק באינטרנט באתר הביאנלה.
מסעות בגארדרובה 