איטליה, אפריל 2021.

בערוב ימיו, ההוגה והסופר האיטלקי אומברטו אקו כתב מאמר שנפתח בחוויית ילדות פשוטה. הוא נזכר בילדותו, אז כתב סיפור חיובי ומתלהב לתחרות חובה ארצית, בנושא ״האם עליינו למות למען תהילתו של מוסוליני וייעודה הנצחי של איטליה״. כילד, הוא נלהב להצליח ולהצטיין במערך הלימודים הפשיסטי שרק אותו הכיר, באיטליה של שנות העשרים, בתקופת הפשיזם. בהמשך הוא מתאר את תובנותיו כנער כשתנועת ההתנגדות הביאה לנצחון ולשחרור, שלכאורה ריסק את כל הבטחונות שנטעו בו כילד לגבי מה טוב ומה רע. בתום המחשבות על חוויותיו האישיות, הוא הציע רשימה של מאפיינים שדי באחד מהם כדי שהעננה הפשיסטית תתחיל להתעבות. הפשיזם בעיניו הוא לא תוצאה של רגע היסטורי ספציפי שלא ישוב, אלא סכנה תמידית שאורבת מאחורי הפינה. הפשיזם לא נעלם עם מוסוליני והיטלר, אלא יכול לשוב גם בהקשרים היסטוריים אחרים, גם בהווה או בעתיד. אקו מסכם בקביעה שחירות ושחרור הם משימות שאינן מסתיימות לעולם. הקרב לבלימת מגמות פשיסטיות בחברה לא הסתיים שם בשנות הארבעים של המאה הקודמת: זה מאבק מתמשך שהוא חלק משמירה על חברה בריאה ודמוקרטית.

השבוע חזרנו אל המאמר הזה, שאור מלמדת את הסטודנטים שלה באוניברסיטה, ונזכרנו בעוד אפיזודה חולפת שקשורה לאופנה, שנושאת בעינינו משמעות סימלית חזקה. בביקורה של מלאניה טראמפ באתר הגדר נגד מהגרים שהוקמה בגבול מקסיקו, היא לבשה מעיל שעל גבו כתובת ״לא אכפת לי.״ זה לכאורה היה בגד אופנתי וטרנדי של תאגיד אופנה מהירה זול שלובשים וזורקים. אבל אפשר לראות פה גם משמעות אחרת, דיסוננס צורם לעין במובן ההיסטורי וגם העכשוי. אולי זו אמירה אגבית של פאשניסטית חסרת ערכים. אבל לנו זה הזכיר עולמות היסטוריים חשוכים, ולא במקרה. הסלוגן של הפשיסטים האיטלקים היה בדיוק זה באיטלקית:non me ne frega. לא איכפת לי. לא אכפת מהחוק ומהמשפט, לא איכפת מהסכנות או מהמתנגדים הפוליטיים: הפשיסטים יעשו הכל להשיג את מטרתם. עד היום, אנשים בעלי מוסריות רעועה ונטיות פשיסטיות נקראים באיטליה menefreghisti, או לא-איכפתניקים. הביטוי, שיש לו באיטלקית הקשר מיני מאצ׳ואיסטי, מבטא את התרבות השוביניסטית והגברית המפלה, האלימה והמבזה שגם בה ראה אקו ביטוי לניצני פשיזם. 

טראמפ כמו שהתברר עודד התלהמות ימנית קיצונית פשיסטית, ולכן במבט לאחור בחירת המעיל של מילניה בסיור רישמי לצד בעלה הנשיא, לא הייתה סתמית או מיקרית. זה נראה כמו שימוש במודע בסלוגן פשיסטי שמיצג דוקטורינות גזעניות של שנאת זרים, מיעוטים, מהגרים. התשובה לשנאה הזו (ובמיוחד על ידי מהגרת כמו מלאניה) צריכה להיות ׳לי אכפת׳ בכל המובנים: מאמפטיה למהגר ועד אכפתיות לגבי מי שתפר את הבגדים, ובאלו תנאים. יש מי שטענו, שמלאניה למעשה מחתה נגד בעלה, באמירה שלא איכפת לה מהחומה ומהקמפיין שלו נגד המהגרים. אבל קשה לומר שהאמירה הזו התקבלה באופן משמעותי, וקולה של מלאניה לא ממש נשמע להגנתם של אלו, כמוה, שחיפשו חיים חדשים באמריקה. 

האופנה הייתה מאז ומעולם ביטוי לרעיונות חברתיים ופוליטיים. הפשיזם האיטלקי קשור באופן הדוק לאופנה, מעבר ללבישת החולצות השחורות המזוהות עם המשטר ועם תומכיו האלימים ומהלכי האימים. בתקופת הפשיזם, האופנה הפכה לכלי להאדרת המולדת. אז המציאו את הרעיון של המשק האוטרקי, המדינה העצמאית שמייצרת את כל מה שדרוש לתושביה. מוסוליני העלה על נס את התוצרת המקומית ויצר ביקוש בינלאומי למוצרים המיוצרים באיטליה, לאופנה האיטלקית שהפכה למקור לגאווה איטלקית עד ימינו. בעוד זכויות האיטלקים עצמם דהו ונעלמו תחת המשטר, הפשיסטים השקיעו את כל כוחם בקידום המוצרים האיטלקים, וביניהם האופנה. אבל אופנה ובגדים הם לא חפצים נייטרליים. עד כמה שהמסר של אופנה איטלקית, made in Italy, מקובל היום בעולם כערך חיובי ונחשק, בימי הפשיזם זה היה ביטוי לאידאולוגיה טוטליטרית והרסנית שדחתה כל מוצר מיובא כבגידה במולדת. אז אמנם דברים משתנים, וייצור מקומי הוא לרוב כבר לא ביטוי לפשיזם, אבל עדיין בחירת לבוש אינה עניין אסתטי בלבד. בקלות אפשר להגיד ׳לא איכפת לי׳, לקנות בגדים שיוצרו בתנאי ניצול, להתעלם מעוולות או מזיהום אקולוגי. אבל הוגים כמו אומברטו אקו מזכירים לנו שזה לא כדאי, שחשוב למצוא מחדש את רגש האיכפתיות, כדי להתנגד לאפשרות של עליית הפשיזם בצורותיו החדשות והנצחיות. 

יחד עם הטקסט של אקו, התפרסמה בעברית רשימה של ד״ר מרדכי בראון, איש צבא וחינוך שהיה ממקימי הקרן החדשה לישראל. ברשימתו, משנת 2019, הוא מקביל את התיאוריה של אקו לישראל של ימינו, ומתאר את הדרדרות החברה הישראלית לכיוון פשיסטי, כפי שציין בנאומו גם האלוף יאיר גולן. בראון מזהיר את הצעירים לשים לב, להתנגד ולעמוד על המשמר מול הזליגה לפוליטיקה אלימה, מפלה וגזענית. שנתיים אחרי שהטקסט נכתב, לא נראה שהרבה השתנה. יום העצמאות שחל השבוע הוא הזדמנות טובה לעמוד על המשמר ולחשוב שוב על הקשר בין אופנה, פוליטיקה ואיכפתיות.  

המלצת קריאה: אומברטו אקו, הפאשיזם הנצחי, תרגום: יונתן פיין. הקדמה: מרדכי בראון, הוצאת תשע נשמות 2019.