מסע לבן

איטליה פברואר 2021

השבוע קמנו בוקר אחד ומרחבים לבנים עד האופק הרחוק התגלו מבעד לחלונות. גווני העונה הירוקים חומים המוכרים נעלמו לטובת שלג לבן ופריך שנערם על השדות והעצים וצייר מחדש את הנוף .

הזמן הקצר שהשלג נותר על הקרקע לפני שנמס עם חום השמש, הספיק כדי לתעד את הזמניות היחודיות הזו שלפתע שינתה לגמרי את פני המקום. מין זמניות חזותית קצרה ומפתיעה בעוצמתה, כמו להחליף חליפה שחורה בשמלה לבנה. או אולי כמו אמנות חוצות קונספטואלית, כמו פסל שניצב לפתע במדבר או מסך לבן שחוצה קניון או אולי גשר ענק מימדים עטוף בבד כמו העבודות הידועות של האמן כריסטו שמאפשרות להביט על המוכר כחדש.

נדירות השלג תמיד מחדדת את עוצמת המראות כי בניגוד למעברים הרכים בין העונות המוכרים לנו כאן, כאשר אט אט היער מתכסה עלים ירוקים או שדות החיטה מוריקים, כאן השינוי חזק ומהיר: מופיע ונעלם כלא היה.

הפרפורמנס של שעות השלג הקצרות הוא הזמנה לצאת למסע קצר סביב הבית (לוקדאון!) לתעד את המראות הזמניים של עצי הזית העמוסים שלג כערמות קצפת בכרם הזיתים. קצב שורות הגפנים העירומות כמו תוים כהים על רקע לבן. שדות חיטה רכים וירוקים שבשעות ספורות של שלג נראים כמו ערבות סיבריות צחיחות. יערות אורנים ירוקי-עד שעוצמתם הגרפית, המינימליסטית החדשה כישפה את מבטינו.

השלג עוטף את הנופים ואת המבנים במין שמיכה שבולעת רעש וקולות, בידוד שמאפשר גם לחוש השמיעה להנות משקט יחודי ונדיר .

לשלג יש גם יתרונות בשביל לאדמה ולצמחים כמו שמסבירים לנו החקלאים המקומיים. בניגוד לגשמים עזים שנשטפים מעל פני הקרקע ואינם מחלחלים, שלג שנמס לאיטו מאפשר ספיגה איטית וחילחול למי תהום. בכפר השלג משתלב בסביבה הטבעית, בניגוד לרחובות הערים המרוצפים שבהם השלג הופך לבוץ חלקלק ומסוכן.