איטליה
פברואר 2021
השבוע לפני שנה ביקרנו ברומא. על הביקור הזה לא הספקנו לכתוב מאז לכן השבוע לציון פתיחת המוזאונים באיטליה אנחנו שבות ונזכרות בביקור בארמון החביב עלינו.
באמצע via del corso המפורסם, היכן שממוקמות היום כל חנויות הדגל של חברת האופנה המהירה, שוכן אוסף האמנות הפרטי הגדול ביותר ברומא. האוסף שייך למשפחה עתיקה, דוריה פמפילי. חזות הבניין השחוקה לא מסגירה את המצוי באולמות רחבי הידיים המלאים שכיות חמדה, רהיטים, ציורי פרסקו, פסלים ויצירות אמנות התלויות בצפיפות על קירותיו.
החולף על פני הבניין עשויי לפספס אותו ,אבל אם מציצים פנימה מבעד לפתח רחב הידיים הנפער אל הרחוב הסואן נגלה גן פנימי שקט ונאה בו נטועים עצי תפוז המפיצים ריח פריחה עדינה.
הגן הרבוע מוקף באכסדרות עמודים מקושתים ומעלייהן מסודרים בשורות חלונות קומות המגורים העליונות. תריסי עץ אופיינים מגינים על אוסף האמנות המצוי באולמותיהן מפני השמש החמה.
אם בזמנים מודרניים אנו רגילים לראות אמנות במוזאונים רחבי ידיים הבנויים במיוחד לשכן יצירות אמנות, פה מדובר בארמון מגורים שעדיין משמש את בעליו כבית פרטי. האוסף נועד לקשט את קירותיו ולהיות מקור הנאה יום יומי וככזה הוא מאפיין את הבחירה של בעלי הבית לדורותיהם ולא של אוצרים או ועדות רכישה כמקובל היום .
מסקרן ומהנה לראות באינטימיות “ביתית “ אוסף עשיר המכיל שמות חשובים בתולדות האמנות כראפאלו (כתבנו עליו כאן), טיציאן, ואלסקז (שאף צייר את אחד מאבות השושלת), ברניני …ועוד.
בתוך מארג הקשרים וההשפעה של משפחות האצולה של איטליה, שמור מקום של כבוד למשפחת דוריה פאמפילי, שבמאה ה-16 החלה לבחוש בפוליטיקה הרומאית. אמנם הגברים של המשפחה זכו לתהילה, למשל האפיפיור אינוצ׳נזו העשירי, או בשמו המקורי ג׳ובני בטיסטה פמפילי, או אחיינו הנסיך קמילו פטרון האמנויות. אך במשפחה הזו, הנשים היו בעלות העוצמה האמיתית. רבות מנשות משפחת פמפילי היו מלומדות, מוכשרות באמנות ובמוזיקה, ובעלות עניין אמיתי בתרבות ובספרות. בזכות עושר וקשרים, הן שינו את מפת האמנות האיטלקית והפכו את המעון הרשמי של המשפחה, ארמון דוריה פמפילי, למעוז יצירה, יופי ואסטתיקה שמעורר השראה עד היום.
דמות המפתח של המשפחה הייתה אנה פמפילי, יפה ומוכשרת, שנישאה בשנת 1671 לנסיך ג׳ובני אנדראה דוריה מג׳נובה (שלמשפחתו ארמונות חשובים בעיר). אנה הביאה איתה לא רק יופי, ידע ותרבות, אלא גם את כל אוצרות בית פמפילי:היא הייתה היורשת האחרונה, אחרי שכל אחיה הגברים מתו, אך בתור אישה כל הנכסים שלה עברו אוטומטית לבעלה. האיחוד הזה, תוצאה של משא ומתן ארוך ומתיש, איחד לא רק את שני בני הזוג אלא גם את שני בתי האצולה, והציל את בית פמפילי מחידלון.
באופן מפתיע, בהתחשב בסיטואציה, בני הזוג התאהבו וחיו באושר ועושר בג׳נובה. בנם השלישי, שהפך ליורש אחרי מות שני אחיו הבוגרים, חזר לארמון המשפחה ברומא, והפך אותו לבית לאמנות ויצירה, שנודע בכל אירופה בזכות טעמו המשובח של בעליו. הוא ערך נשפים מפוארים, והזמין אמנים ליצור עבורו ציורים, פסלים וחפצי חן. בזמנו הפנוי, הוא גם כתב שירה ומוזיקה.
במאה ה-19, בני משפחת דוריה-פמפילי נישאו לבנות אצולה בריטיות, שהביאו עימן לרומא מלונדון רעיונות פמיניסטיים ויוזמות חדשות של צדקה ותרומה לחברה. הנסיך האחרון, פיליפו אנדראה השישי, היה קתולי אדוק בעל נטיות אנטי-פשיסטיות שנישא גם הוא לאצילה סקוטית. סירובו לשתף פעולה עם מוסוליני, וסירובו להזמין את היטלר לביקור בביתו, הפכו אותו לאויב המשטר. אך הוא סירב לעזוב את איטליה. הוא הסתתר בטרסטברה ברומא עד נפילת המשטר הפשיסטי, אז הפך לראש העיר. בתו היחידה, והנצר האחרון למשפחת דוריה פמפילי, אורייטה, נישאה לקצין הצי הבריטי ואימצה איתו שני יתומים בריטיים. אך בגלל שתואר האצולה עובר מאב לבן (ולא לבת), יורשי השושלת קיבלו את הכסף אבל לא את התואר, ובכך נחתם הגולל על בית האצולה הזה, שיופיה של האמנות שאגרו לאורך הדורות הוא כעת זמין לכלל הציבור הרחב.
מסעות בגארדרובה 