אומבריה, אוקטובר 2020.

ימי הסתיו מתאפיינים השנה בחזרה של הגבלות וריחוק חברתי בניסיון לבלום את התחלואה המתחדשת מסביב לגלובוס. עוצר לילי בפריז, מגבלות על ברים, מוזאונים והתכנסויות בלונדון, חובת עטיית מסיכות, סגירת ברים ומסעדות בחצות באיטליה, ובילבול מתמשך בתל אביב. הריטואלים הללו מחזקים יותר מכל את ההבנה שחדרה כבר מזמן לתודעתינו: המציאות השתנתה והעולם עובר ממצב חירום וסגר כללי למצב חדש של חיים עם הוירוס.

לנוכח שיגרת הוירוס החדשה והחונקת אנו מציעות גם השבוע כהרגלינו מפלט ומזמינות אותך לשיטוט משותף ואסקפיסטי בעולמות היופי והתוכן שאנחנו אוהבות כאן קרוב.

השנה מציינים באיטליה 500 שנים למותו של רפאלו סנציו, אמן וארכיטקט רנסנסי, אינטלקטואל, וחוקר יוצא דופן. בחייו הקצרים, שנקטעו עם מותו הפתאומי ברומא בגיל שלושים ושבע, הספיק ליצור עושר עבודות שמפארות מוזיאונים ואוספים ברחבי העולם.

המגיפה ביטלה או דחתה חלק מהאירועים, הכנסים והתערוכות הגדולות שתוכננו מראש, וביניהם תערוכה מרשימה במיוחד שנחנכה ברומא רגע לפני הסגר במרץ האחרון, ועברה למתכונת אונליין.

את העבודות הנפלאות של רפאלו ניתן לראות במקומות רבים בעולם כמו לונדון, מילנו, פירנצה, בותיקן, וברומא: או במילים אחרות, במגוון מקומות שידועים בעומסי התיירים האופיינים לשיגרת החיים הקודמת.

אבל גם בשכונה השקטה שלנו הותיר רפאלו עקבות, אולי פחות ידועים או בעלי הילה, אבל בהחלט מעניינים. השבוע יצאנו לחקור את ההשפעות המקומיות שמצא ושהותיר האמן הגדול הזה באומבריה. הוא אמנם התפרסם בפירנצה וברומא אבל שורשיו ונופי ילדותו נטועים בערי שדה באומבריה ובגבול חבל מרקה השכן.

בפרוג׳ה בפאלצו עתיק palazzo baldeschi המנוהל כקרן לאמנות בבעלות בנק מקומי, אצרו תערוכה מעניינת אשר נפתחה השבוע לקהל. התערוכה מאירה את המורשת המקומית של רפאלו באמצעים מגוונים בין עבודות מופת מקוריות של אמני רנסנס מוקדם מאוסף הבנק לבין מייצגי מולטימדיה עכשווים.

רפאלו נולד בעיירה אורבינו, שם גדל ונשם אמנות מילדותו בבוטגה של אביו הצייר בחצר הדוכס. שם שהו מאסטרים נוספים שאת עבודותיהם הכיר כמו פיירו דלה פרנצ׳סקה, וגם האמן המתמטיקאי וארכיטקט החצר הידוע בראמנטה. אחרי מות הוריו, החל הפרק השני בחייו של הצייר, כשהגיע בגיל אחת עשרה לפרוג׳ה כדי להתקבל ללמודי ציור באקדמיה של המאסטרו פיאטרו ואנוצ׳י Pietro Vannucci הידוע בכינויי ׳איל פרוג׳ינו׳. רפאלו נשאר בבירת חבל אומבריה במהלך חמש השנים הבאות.

בתקופה שרפאלו יצר בבוטגה של פרוג׳ינו קשה עדיין היה לאפיין את השוני בכתב היד של המאסטרו ותלמידו. רפאלו ספג באופן עמוק את הטכניקה של פרוג׳ינו, כמו שמדגים בתערוכה דיאלוג וירטואלי מעניין בין פרוג׳ינו לרפאלו: מימין ציור נישואי הבתולה של פרוג׳ינו ומשמאל עבודה של רפאל מתקופה מקבילה, לקראת שנת 1504. רפאל לקח את הרעיון והקומפוזיציה של המאסטרו שלו והלך איתם קדימה למאה החדשה. הוא חידד את הפרספקטיבה המרכזית של המבנה והותיר אותו אוורירי ומואר, וכך נתן בקומפוזיציה מימד יותר חופשי וחי לדמויות לעומת הקומפוזיציה הנוקשה של המאסטרו מימין. כבר בחייו הכיר המורה שתלמדו עולה עליו: כשרפאלו היה בן 21, הוא הותיר אחת עשרה עבודות באומבריה ועבר לפירנצה וואנוצ׳י נפרד ממנו בתואר ״מאסטרו״. 

פרק מעניין בתערוכה מוקדש לאמנים שהגיעו לפרוג׳יה בעקבות רפאלו. הם למדו ולימדו באקדמיה לאמנויות יפות שנוסדה ב-1573 והיתה אחת העתיקות באיטליה. האקדמיה שבה ופעלה החל מ-1781 וקיבלה תנופה תחת ניהולו של Baldassarre Orsini שרתם למוסד את תחומי העניין הרחבים שלו בפילוסופיה, ארכיטקטורה, גאומטריה, עיצוב ומתמטיקה. האקדמיה הפכה למוסד רנסנסי אמיתי, שמשלב בין כל תחומי העניין האלו, בחיפוש אחר חיים הומניסטיים טובים יותר. אורסיני נודע בזכות החזון האורבני שלו, שקרא להתעוררות התרבותית של הערים באיטליה, בזכות שילוב בין אדריכלות חדשה, עיצוב ואתיקה, בין מדע להומניזם. היום, כשערי העולם הושבתו בגלל הקורונה (או נסחפו בגלי מחאה והפגנות), הגיע הזמן לחשוב מחדש על החיים בעיר, ואולי ההומניזם של אורסיני ורפאלו יהיו להשראה.