מסע איטי אל האגם

איטליה, מאי 2020

קוראינו הנאמנים שמו בוודאי לב שמאז חודש מרץ מסעותינו מתמקדים במעגלים של מקומות קרובים המקיפים אותנו, מקומות שבזמנים קודמים שופעי אפשרויות ויעדי מסעות רחוקים אולי לא נתנו את דעתנו על יופיים הזמין.

במהלך השבוע האחרון, אחרי חודשיים וחצי של סגר אזרחי כללי, ניתנה באיטליה לראשונה האפשרות לנסוע בין המחוזות השונים ללא הגבלה. במקביל הממשלה מפרסמת הוראות אזהרה המחייבות שימוש במסכות, חיטוי, ושמירת מרחק. גם בעיתון היומי התפרסם הסבר מאויר שממליץ על אופן אירוח חברים בבית. עד כה נראה שהאיטלקים מאד ממושמעים ומתנהגים בהתאם, ומצפים במלוא התשוקה לחופשת הקיץ.

corriere della sera

אנחנו בחרנו השבוע להמשיך ולחקור את סביבת מגורינו ולתייר באתרי טבע ושמורות קרובים לבית. ניצלנו את מזג האויר החמים של סוף האביב לביקור באגם ששוכן בלב אומבריה, ובמרכזו שלושה איים קטנים. אחד מהם מיושב: בעבר היה בו כפר דייגים וכיום זהו אתר תיירות ונופש.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כדי להגיע אל האיים ניתן להשתמש בתחבורה ציבורית: מעבורת קטנה עושה את דרכה הלוך ושוב במהלך היום ומובילה מבקרים ותושבים מהיבשה בשייט קצר אל המזח הקטן באי. המעבורת הקטנה שנבנתה בזמנים רחוקים עם סיפון עליון ואפילו אולם מסוגנן וסגור, מאורגנת היטב לפי ההוראות החדשות: הצוות עוטה מסיכות וכפפות, כולם שומרים על מרחק, הכסאות מסומנים בריחוק המתבקש והאווירה שלווה ורגועה.

מסלול השייט מגלה נופים כחולים מוקפים צמחיה ירוקה, כאלו שניתן לראות בפרסומות של איים אקזוטים שמרחק ההגעה אליהם כרוך בטיסה של עשר שעות. הזמן הקצר חולף לו לאט, עד שהמעבורת עוגנת וכל מעט נוסעיה יורדים אל החוף. לאור הקצב הנינוח של התיירים המעטים כעת, אי אפשר שלא לחשוב על אופן החיים המודרני ועל התיירות הגלובלית בעידן שקדם למגיפה, שהתאפיין בהמוני מבקרים שכבשו עם בוקר ערים קטנות כמו נחילי ארבה. מה שמדרבן אותם זה לא עניין או סקרנות מיוחדים, אלא הצורך ״לראות״ עוד מקום, עוד עיר, לסמן וי במפת התיירות. כתבנו כבר על התופעה הזאת בונציה או פירנצה, שם הרחובות הוצפו המוני מבקרים לאורך כל השנה. עכשיו, כשהערים האיטלקיות ריקות במיוחד (כפי שתיארנו בשבוע שעבר), אפשר אולי לדמיין שינוי במודל התיירות הרגיל. אולי יעלמו בעתיד קבוצות האנשים המובלים על ידי מדריך עם אוזניות, שמבטם מופנה רק למקומות ״חשובים״ שהמדריך מציין. אולי לא נראה עוד תיירים כעדר צרכנים צייתן שהולך במסלול מוכר ומדכא את הסקרנות האנושית הטבעית.

הטיול באי, בחורשות טבעיות ומוצלות לאורך החופים הכחולים, היה שיטוט איטי ללא מטרה. בדרך זכינו לגלות ארכיטקטורה ספונטנית של מבני אבן מקומית ישנים וכמה סמטאות ציוריות. לפני ששבנו הביתה במעבורת של הערב, עוד הספקנו לשבת ישיבה בטלה בבית קפה קטן שגינה ירוקה מובילה ממנו אל גדות המים לאור בין הערביים, ואנחנו הסתפקנו בזה.

צילום: אילנה אפרתי.

8 תגובות ל-“מסע איטי אל האגם

  1. מחשבה מקסימה ומרננת. תיירות בעבור עניין, רגועה והרמונית, אוטופיה.
    תרגום מסעותייך מזמין, ובכלל כייף איתכן/איתך.
    תודה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s