בוסטון, נובמבר 2019.
השבוע אנחנו מביאות סיפור על מחקרים ארכיאולוגיים נגועים בתיאוריות גזע חשוכות שהשפיעו על דעת הקהל על ההיסטוריה והתרבות של סודן, במזרח אפריקה. בארץ אנחנו שומעים על סודן והסודנים, לרוב בהקשרים שליליים. אך מי שמע על ממלכת נוביה, ששרדה כמעט 3000 שנה, באזור בו נמצאת סודן של ימינו? בארץ כוש הקדומה שבמדבר הסודני, דרומית למצרים, שכנה ממלכה עתיקה ששמה נוביה, שנותרה במידה רבה עטופה במסתורין. השפה הנובית לא פוענחה עדיין, וארכיאולוגים עוד לא הצליחו לתרגם את הכתבים העתיקים שנשמרו מתור הזהב של נוביה. היום, תערוכה חדשה במוזיאון לאמנות יפה בבוסטון חושפת את ההיסטוריה המרתקת של נוביה, שנעלמה מהתודעה המודרנית בגלל תיאוריות גזעניות חשוכות של ארכיאולוגים שסרבו להאמין שאנשים שחורים יכלו להקים תרבות כה מתקדמת.
בין השנים 1913-1923, כשסודן הייתה תחת שלטון קולוניאלי בריטי, המוזיאון הבוסטוני שלח משלחת ארכיאולוגים לחפור באתרי העתיקות של ממלכת נוביה הקדומה, שעד אז עדיין לא התגלתה לעולם המודרני. הממצאים היו מבטיחים:מערות קבורה מפוארות, פירמידות ומקדשים, תכשיטי זהב וכדים מצוירים וגם כתבים ורהיטים היוו הוכחה ברורה לתרבות העשירה שהתקיימה שם מאז 2400 לפני הספירה ועד המאה הרביעית לספירה.
הגילוי היה הפתעה. אף אחד לא חשב שיכולה להיות תרבות כה עשירה ומתוחכמת, ממש בגבולות ממלכת הפרעונים המצרית. אין מי שלא מכיר את האוצרות התרבותיים והאסתטיים של מצריים העתיקה. מוזיאונים ברחבי העולם מלאים מומיות מצוירות, תכשיטים, הירוגליפים וכדים שמוכיחים את העושר התרבותי של הציביליזציה העתיקה שהשפעתה ניכרת עד ימינו. אגדות אין ספור נקשרו במיתולוגיה המצרית, באלים ובפירמידות, שממשיכים לחיות כסמלים מעוררי השראה באמנות ובספרות העכשווית. לעומת תשומת הלב הרבה שמקבלת מצרים העתיקה, נוביה נותרה באפלה.
ג׳ורג׳ רייזנר (מימין) עם ידיד
אך בעיני הארכיאולוג הראשי, ג׳ורג׳ רייזנר מבוסטון, הממצאים לא היו הוכחה נחרצת לחשיבותה של התרבות הנובית. תחת השפעה של תיאוריות גזעניות, רייזנר לא קיבל את הרעיון שממלכה של אפריקנים שחורי עור יכולה להיות בעלת חשיבות דומה לציביליזציה המצרית הקדומה, שנחשבה בעיניו למקור הציביליזציה המערבית. תיאוריות גזעניות, שנפוצו באירופה ובארצות הברית באותה תקופה, קיטלגו את השחורים כאנשים נחותים, שאינם יכולים להשתוות ביכולותיהם המנטליות והאמנותיות לאדם הלבן. דרך הפריזמה הזו, רייזנר טען שכל הממצאים המרהיבים שהוא חפר באזור סודן מוכיחים למעשה שהאזור נכבש על ידי המצרים, שהביאו לשם את התרבות שלהם. הוא לא הצליח למצוא תיאוריה אחרת שתסביר איך הגיעו לאפריקה השחורה, ״ארץ כוש הנחשלת״, כל התכשיטים, המקדשים, הקברים המרשימים שמצא.
התיאוריה של רייזנר נשענה על הוכחות חלושות ביותר, אך נותרה בעינה עד השנים האחרונות. התערוכה החדשה במוזיאון של בוסטון הייתה הזדמנות כפולה לכפר על חטא: חוקרים עכשוויים הפריכו את התיאוריה של רייזנר והוכיחו שנוביה הייתה ממלכה חזקה וחשובה, שאף הצליחה בזמנים שונים לכבוש חלקים ממצרים העתיקה ולקחת שלל כלים ופריטים אמנות מצריים שאכן נמצאו בחפירות העתיקות. בנוסף לטיהור שמם של הנובים, התערוכה היא הזדמנות נדירה לראות את האוסף העצום והנדיר בגודלו של אוצרות נוביה, שנמצא במרתפי המוזיאון כבר מאה שנה. מאז סיום החפירות ב-1923, רק שתי תערוכות על נוביה הוצגו במוזיאון. רוב הזמן האוסף נעלם מעיני הציבור, ולכן המוזיאון גם ׳אשם׳ בכך שתרבות נוביה אינה מוכרת לקהל הרחב.
אוצרי התערוכה מודים שהרשות לחפור ולקחת את הממצאים הארכיאולוגים ניתנה להם למעשה על ידי השלטון הקולוניאלי הבריטי, ולא על ידי הסודנים עצמם. את התושבים המקומיים, שהם למעשה היורשים של תרבות נוביה העשירה, אף אחד לא שאל אם מותר להעביר את ההיסטוריה המקומית שלהם למחסניו של מוזיאון בבוסטון הרחוקה. עכשיו, כשהמודעות לזכותם של עמי אפריקה לבעלות על ההיסטוריה, האמנות, והארכיאולוגיה של היבשת, המוזיאון מנסה להצדיק את זכותו על האוסף על ידי ארגון תערוכה מרשימה וכנה, שמתעדת את חטאי העבר ומהללת את חשיבותה של נוביה. אולי זה יהיה לפחות צעד ראשון בדרך להערכה מחודשת של התרבות הסודנית העשירה והעתיקה, שלא זוכה בימינו לכבוד או עניין רב.
מסעות בגארדרובה 