פריז, ינואר 2019

באחד ממכתביו כתב ואן גוך לאחיו טאו שהוא לא צריך לנסוע ליפן כי יפן היא כאן בארל.

התערוכה ״יפן -ג׳אפוניזם״ במוזאון ארט דקורטיב בפריס מאורגנת סביב חמש תמות המובילות את המבקר ברחבי במוזאון במסלול המבקש לארגן את מושגי ההשפעות היפניות על התרבות הצרפתית.

למוזאון לאמנות דקורטיבית אשר נוסד בפריס בשנת 1864 יש מסורת ארוכה של חשיפת התרבות היפנית לקהל. בשנת 1869 כבר הציג את התערוכה הראשונה של ההשפעות האסיתיות על התרבות הצרפתית, מן קצר אחרי שיפן פתחה את גבולותיה למערב באופן רשמי ב-1868.

אמנם, כבר ב-1543 מסיונרים פורטוגזים ביקרו ביפן ופתחו את נתיבי המסחר גם לספרדים, הולנדים ואנגלים שמיהרו והגיעו ב1600. ועדיין באופן רשמי יפן בחרה בבידוד תרבותי (סחרה רק עם הולנד) בין 1639-1858. מעניין לחשוב על הבום שהחשיפה התרבותית הזו יצרה במאה התשע עשרה בין שתי התרבויות.

נושאי התערוכה, גילויי, טבע, זמן, תנועה וחדשנות מייצגים לפי אוצרי התערוכה את ההיבטים השונים של ה- japonisimes מושג שהטמיע האספן ומבקר האמנות philippe burty כבר ב-1872.

הז׳פוניזם מתיחס לפופולריות של ההשפעות היפניות ובעיקר לחפצים שיוצרו במערב שהושפעו או הכילו מוטיביים ואסטתיקה יפניים. מוואן גוך ועד גוסטב קלימט, מאנה והאימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים, ועד האופנה במאה העשרים.

אלף חמש מאות החפצים המגוונים המוצגים בתערוכה מייצגים את האוסף היפני של המוזאיון מאז הווסדו.

התערוכה מציינת גם מאה שישים שנים של חילופי תרבות בין צרפת ליפן שבוודאי יצרו את ההשפעה הגדולה ביותר על האסתטיקה והאמנות הצרפתית והמערבית מאז ועד היום.

מענין לחשוב שמרבית החפצים המוצגים הם פרי יצירתם של אומנים מומחים בתחומם, בעלי מלאכה יפניים אשר יצרו אותם לשימוש יומיומי.

פריטים מעודנים מבוצעים ברמת ביצוע דייקנית ואיכותית ממניפות נייר מצוירות ביד, סלי במבוק, הדפסי נייר, טקסטיל ועד כלי קרמיקה מתוחכמים לטקס התה. כל הכלים נועדו לעדן ולהוסיף יופי לפעולות יומיומית שיגרתיות ממש כמו אופן הכנת הסושי האסתטי והמדויק של ארוחת הצהרים במסעדה היפנית הסמוכה למוזאון.

התערוכה מוצגת עד 3/3/19

בשבוע הבא פוסט נוסף על מסע בסגנון יפני בפריז (2)