אתונה, 2018

סמלים וטקסים מלווים את האדם משחר ההיסטוריה. קבוצות, כתות, דתות, צבאות ומדינות מקדשים טקסים ובונים סמלים מאחדים. גם תלבושות נרתמות למטרות בידול (לאומי, דתי או תרבותי) ולהבניית ״מדורת השבט״ המאחדת ומעניקה גאווה ותחושת שייכות.

קבר החייל האלמוני הוא אחד מסמלי הלאום המודרניים החשובים. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר רבבות חיילים ממדינות רבות באירופה נהרגו ונקברו בשוחות ובשדות קרב רחוקים, החלו להקים אנדרטאות לזכרם בערי הבירה.

בלב אתונה בירת יוון, למרגלות ארמון הפרלמנט (לשעבר ארמון המלך אוטו) ניצבת אנדרטת החייל האלמוני ולצידה מתקיים טקס יומיומי שאין תייר שלא נשבה באסתטיקה שלו.

גם אנחנו היינו שם, וחקרנו את משמעות הסמלים.

יום יום בשעה עגולה מתחלף משמר של שני חיילים הנקראים evzones או tsoliades הנעים בתנועות איטיות ומדודות כמין ריקוד בעל כוראוגרפיה בהילוך איטי. כל זוג חיילים מחליף צמד חיילים אחר אשר ניצבים זקופים ודוממים במשך שעה ללא תנועה או הבעה. הם משקיפים בדממה, במבט מרוחק על מצבת החייל האלמוני.

השומרים ותלבושתם מהווים את אחד מסמליה המזוהים ביותר של יוון המודרנית אך שואבים השראה ממקורות היסטוריים שאינם דווקא מקומיים אלא אלבניים ובלקניים.

איך תלבושת אתנית גברית אלבנית הפכה לתלבושת הלאומית של יוון?

מסתבר שבימי לוחמת הגרילה נגד האימפריה העותומנית, גברים יוונים אימצו תלבושות כאלו המזוהות עם לוחמים גברים במדינות הבלקן ואלבניה בעיקר באיזורי הכפרים ההרריים.

במשך ארבע מאות שנים, יוון נשלטה בחלקה על ידי האימפריה העותומנית. רק במאה התשע עשרה, עם הקמת הממלכה היוונית, האימפריה הבריטית פרשה עליה את חסותה באופן לא רשמי, ו״הצניחה״ על יוון מלך: נסיך בווארי צעיר בן שמונה עשרה בשם אוטו. משפחות האצולה הגרמניות נודעו כספקיות עיקריות של מלכים לאירופה, ולכן בעיני הבריטים (שגם בראשם משפחת מלוכה ממוצא גרמני) לא הייתה זו בחירה יוצאת דופן. אלא שאוטו לא נהנה מאהדת היוונים, ושלט באמצעות יועצים שבנו את המדינה הצעירה באמצעות הלוואות ענק מבנקים בריטיים. כדי להתחבב על נתיניו אימץ הנסיך אוטו שם יווני, אותון, ואת התלבושת העממית הפופולארית של חצאית הכותנה הלבנה המכונה Foustanela שהתקצרה בגרסה היוונית עד מעל הברך, חולצת כותנה/טוניקה לבנה בעלת שרוולים רחבים ומעליה בולרו רקום או מעיל בסגנון צבאי היסטורי בעל כפתורי זהב מצמר כחול בחורף או חאקי בקיץ. לרגליו נעל קבקבי עור בעלי סוליית מתכת המשמיעה רקיעה בזמן הצעידה עם פונפון וגרביון צמר בגוון שמנת. התלבושת אומצה גם על ידי גברי חצר המלוכה והצבא.

המלך אוטו

לרפובליקה הדמוקרטית היוונית שאנו מכירים היום יש היסטוריה קצרה למדי. יוון ויתרה על המלוכה במשאל עם אחרי נפילת שלטון הגנרלים בשנת 1973,  אך שימרה את הלבוש ההיסטורי. הסימליות של הלבוש באה לידי ביטוי, למשל, בחצאית הכותנה המכילה ארבע מאות קפלי בד מגוהצים משלושים מטר בד כותנה לבן, המבטאת את זיכרון הסבל של ארבע מאות שנות כיבוש עותומני. הפרנזים בצבעי כחול לבן, מזכירים כמובן את צבע הדגל.

חיילי המשמר גבוהים ומרשימים. הם נבחרים בקפידה מתוך יחידות העילית של הצבא היווני. התלבושת שלהם נתפרת ביד על ידי בעלי מלאכה מומחים וזמן הכנתה הוא כשמונים יום.

כמו בתצוגת אופנה, החייל מסדר לשומר את התלבושת לפני הצעדה.

לצד האקרופוליס, סמלה של אתונה, גם חיילי המשמר הפכו לסמל מזוהה, ואוספי תלבושות היסטוריות מקוריות נמצאים באגפי הפולקלור של המוזיאונים החשובים במדינה.

בביקורינו בביאנלה לאומנות עכשווית שהתקיימה באתונה החודש, ראינו בין היתר עבודות אמנות בעלות הקשר פוליטי אשר מביעות מחאה נגד הלאומנות של יוון. סמלים מתלבושת ה״אבזונס״ הופיעו שם, להזכיר את הצדדים האפלים יותר של הלאומיות והגאווה הלאומנית.