ירושלים, אוקטובר 2018

השבוע ביקרנו בתערוכתה של זויה צ׳רקסקי ׳פרבדה׳ והשתתפנו באירוע בהשתתפות האמנית ואורחים נוספים לרגל סיום התערוכה הקרוב.

הציורים של אמנית לא מותירים את הצופה אדיש. לא ניתן לחלוף על התמונות ללא נעיצת מבט ממושכת בפרטים ובצבעוניות החריפה הצועקת אל הצופה מהקיר בשם האמת = פרבדה.

העבודות מתריסות, ביקורתיות, לעיתים ציניות וגסות ממש כמו הכותרת שנבחרה להן: ״תאכל חרא ותמות״, ״קורבנות חדשים״, ״זונה רוסיה מהשכונה שלנו״ או ״עיברית מזדיינת״. זויה אינה מותירה ספק או אי הבנה. היא איננה מרמזת, מייפה את המציאות או מלטשת אותה. היא זורקת את המציאות ישר בפנים.

כוחן של הדמויות בציורים מבוסס על סטראוטיפים שכולנו מכירים ובגישה מכלילה המאפיינת קריקטורות או אפילו ציורים בעלי אופי אנטישמי שבהם הדמויות מאופיינות באופן מוחצן, גס ומוכר.

האמנית עושה שימוש ניכר בשפת האופנה בפלטת צבעים בסיסית ופלאקטית. איפיון הדמויות נשען על דימויים מוכרים של מותגים בינלאומיים והניגוד שלהם. בגדים כבדים ומיושנים, מדים ותלבושות פולקלור עממיות מאפיינים את זכרונות הילדות מהמרחב הרוסי הקומוניסטי. כך גם בגדי הדמויות הממתינות בתור ללחם למשל או דמות הסבתא הכבדה והעגלגלה עם הממחטה לראשה.

פסים לבנים האופיינים למותג אדידס על מיכנסי אימונית כחולים החוזרים במקומות שונים בעבודות, לוגו של גוצ׳י על חולצת טריקו זולה הם מאפיינים ויזואליים מערביים שמוצבים נגד הויזואליה של התרבות הרוסית הקודמת הקומוניסטית ששללה את מאפייני המערב, סמליו ותרבות הצריכה המאפיינת אותו.

קרדיט  צילום בתערוכה ומתוך הקטלוג של זויה צ׳רסקי: אילנה אפרתי