בודפשט, ינואר 2018.

ביום חורף קר, נסענו בחשמלית לאורך הדנובה שמפרידה בין בודה לפשט, שני חלקי העיר בודפשט בהונגריה. הגענו לרובע עתיק של בודה, משובץ בבנייני מגורים סוביטיים גדולי מימדים. מאחורי אחד הבניינים נכנסנו לבנין עלום שם, בו שכן בעבר מפעל הטקסטיל המפורסם של הונגריה, גולדברגר. היום, הממשלה הלאומנית של הונגריה מעניקה תשומת לב להיסטוריה של המדינה לפני הכיבוש הסובייטי, והקמת המוזיאון לטקסטיל במפעל הישן היא חלק מהמגמה להזכיר להונגרים את ההישגים שלהם כמדינה עצמאית.

משפחת גולדברגר, מייסדי המפעל, הגיעו לבודה במאה ה- 18, כאשר עוד לא היה גשר שיחבר את שתי גדות הדנובה: בודה ופשט היו שתי ערים עצמאיות. במקור, הם היו מבוהמיה ומורביה, בתור יהודים, הם יכלו לגור רק בבודה, ליד נהר הדנובה, והקימו שם מפעל לצביעת בדים באינדיגו כחול שהביאו מהודוֿ. בזכות הקירבה לנהר הדנובה מיקום הבית שלהם היה אידאלי לצביעת בדים, פעילות שדורשת הרבה מים זורמים.

בתחילת המאה ה-19 הם קיבלו זכות להקים חנות לבדים בחלקה החדש והמסחרי יותר של העיר, פשט. אז התחילה ההצלחה המסחרית של המפעל. מכונות חדשות לצביעה ואריגה, וטכניקות צביעת בדים מתקדמות נתנו לגולדברגר יתרון תחרותי ברחבי אירופה. מאות עובדים עסקו באריגה, צביעה, קיטלוג ומכירת הבדים המודפסים והצבעוניים, ללקוחות פרטיים וגם לחברות אופנה גדולות.

במוזיאון אפשר לראות את קטלוגי הבדים של המפעל משנים שונות המציגים מגוון ועושר של דוגמאות ייחודיות שעיצבו מעצבי המפעל.

בשנות העשרים, המפעל החל לייצר בדים סינטטיים כמו ראיון, שנחשבו לשיא הטכנולוגיה: בד דמוי משי זול ונגיש לכל, בצבעים עזים ודוגמאות אופנתיות. תודות לארכיון העצום של המפעל אפשר לגלות את פרטי ההיסטוריה שלו, בניגוד להרבה מפעלי טקסטיל אחרים שנעלמו בלי להשאיר סימן.

ההיסטוריה לא פסחה על המפעל: הבעלים לאו גולדברגר נרצח במחנה השמדה, (יתר בני המשפחה שברחו ושרדו את מלחמת העולם השניה). גם המפעל עצמו הופגז במלחמה, אך אחרי עבודות שיקום ושיפוץ, בשנת 1948, המפעל הולאם בכוח על ידי השלטונות הסובייטיים. אחרי כמעט 150 שנה, המפעל יצא מבעלות המשפחה, וניהלו אותו פועלים שנבחרו על ידי השלטון. גם הייצור הופנה לענפים הדרושים למדינה הסוציאליסטית החדשה: בגדי פועלים, מטפחות ראש, וטקסטיל לבית. המחסור החמור בידיים עובדות הוביל להחלטה ממשלתית לייבא עובדים מקובה לעבודה במפעל. אך ההצלחה לא האירה פנים למפעל הסובייטי. אחרי שורת משברים, בשנת 1997 המפעל נסגר. היום נותר במקומו רק המוזיאון, שמנסה להחיות את עולם האופנה והעיצוב המקומי.

הבד האחרון שנארג במפעל

למרות שהמוזיאון – אולי בחסות השלטון הלאומני בהונגריה – מנסה לפאר את ההיסטוריה של הטקסטיל בבודפשט, קשה שלא לראות את ההשפעה השלילית של הפוליטיקה על העיצוב והיוזמה האישית. ההצלחה העולמית של גולדברגר היא נחלת העבר, שהשלטונות הקומוניסטים והלאומניים לא הצליחו לשחזר.  ובכל זאת, המוזיאון יוצר גשר לעבר שנעלם במלחמה ובכיבוש. לא מובן מאליו שהחליטו לשמר את בית המפעל ההיסטורי שמאפשר למבקר להכיר עולם שאינו עוד.