פירנצה, ינואר 2018

הגלריה ללבוש במוזיאון פיטי בפירנצה שינתה את שמה, בשנת 2016, למוזיאון האופנה והלבוש. בעיני התייר המזדמן, השינוי נראה אולי זניח. המיקום של המוזיאון לא השתנה: בחדרים מפוארים אך נידחים מעט בסוף מסדרון שומם בקומה השלישית של ארמון פיטי. אך שינוי השם מבטא נטייה גוברת לתת לאופנה מקום במוזיאונים לאמנות: זו לא עוד גלריה קטנה וחסרת חשיבות אלא מוזיאון של ממש. גם המילה אופנה, moda, מרמזת על שינוי גישה.

בניגוד לתערוכות אופנה מודרניות, המוצגות בחללים המינימליסטיים והחדגוניים של מוזיאונים גדולים כמו מומה בניו יורק או המוזיאון לאמנות דקורטיבית בפאריז, פה הבגדים מוצגים בתוך החדרים המפוארים והמרשימים: ציורי קיר, טאפטים ממשי, שטיחי קטיפה ורהיטים מהודרים ממלאים את חלל המוזיאון ומתחרים בשמלות. למרות החשש הראשוני, המוצגים לא נעלמים בחלל, אלא דווקא משתלבים בעושר היצירה האנושית ומתגברים כך על הסטריליות של המוזיאונים המודרניים, שקירותיהם צבועים לרוב בשחור או לבן ׳נקיים׳.

התערוכה המוצגת עכשיו במוזיאון המתחדש מדגישה שני אלמנטים משמעותיים בחיים החדשים של המוזיאון: אופנה איטלקית, והקשר בין אמנות לאופנה. סדרות הבגדים מאורגנות לפי תמה אבסטרקטית מעולם האמנות, ולצידן יצירות אמנות שקשורות בה: גיאומטריה, שכפול, חיתוכים, אופ-ארט ועוד. כך מנסים האוצרים, במידת הצלחה משתנה, לקבע את הקשר בין אופנה לאמנות כשני תחומים המשתנים במקביל, ומושפעים משינויים חברתיים ותרבותיים רחבים. לא תמיד ברור הקשר בין היצירות, אך אולי זהו חלק מההצלחה של התערוכה המעודדת את המבקרים לדמיין ולחשוב על אופנה מעבר לצורה ולאסתטיקה הברורה של הבגד.

הפוקוס על אופנה איטלקית מאפשר לאוצרי התערוכה לחשוף לעיני הציבור מעצבים מקומיים מפירנצה ומאיטליה, שנשכחו מעט כיום בעידן המעצבים-סלבריטאים. לצד שמות מוכרים כמו ג׳אנפרנקו פרה, ולנטינו, אמיליו פוצ׳י ורוברטו קאבאלי מוצגות גם יצירות של רוברטה די קמרינו, מילה שון, ורוברטו קפוצ׳י. בנוסף אפשר לראות גם מגבעות, כפפות ונעלים של מעצבים ובעלי מלאכה פיורנטינים. הפוקוס על היצירה האיטלקית מעניק למוזיאון ייחודיות וגם חשיבות בנוף המקומי. למרות התרומה האדירה של איטליה לאופנה, אין באיטליה מוזיאון ממלכתי גדול ומכובד לאופנה ועיצוב (המוזיאונים במילאנו וונציה יפים ומוצלחים בדרכם אך אין להם יומרה להציג אוסף קבוע משמעותי או תערוכות גדולות ושאפתניות). אולי מוזיאון האופיצי, שהמוזיאון החדש הוא חלק ממנו, בא למלא את החלל. השאיפה הזאת ניכרת גם באתר המרשים של התערוכה, שמציע סיור וירטואלי בין כל הפריטים המוצגים בה, בחינם לכל.

הפריט שמשך אותנו יותר מכל בתערוכה הוא בולרו של מוסקינו, רקום בפאייטים. מלאכת היד המרשימה שאיפשרה ליצור את הפריט הזה היא הבסיס להצלחת האופנה האיטלקית. הבולרו מציג, באירוניה משועשעת, רקמת פאייטים של נוף העיר פירנצה, הפרושה על הגב. הקדמי רקום בסמל העיר, פרח החבצלת האדום. והשרוולים רקומים שמים תכולים ועננים. ההומור והיכולת הטכנית המופתית הופכים את הבולרו הזה לתמונת המראה של שמלת ירושלים המביכה של מירי רגב. מה המסר? אולי אפשר ללבוש בגד ׳פטריוטי׳ אם הוא עשוי היטב.