לונדון, אוגוסט 2017.
2017, מסתמן, היא השנה של בלנסיאגה. אחרי תערוכה מרשימה במוזיאון בורדל בפאריס, עליה כתבנו כאן, השבוע ביקרנו בתערוכה נוספת על מעצב העילית הספרדי, הפעם במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון (עד פברואר 2018). למרות קווי מתאר דומים לשתי התערוכות, המציגות את בלנסיאגה כמעצב חדשני, מהפכני, וירטואוז טכני שהשפיע על דורות של יוצרי אופנת עילית בעולם, יש הבדלים מהותיים ביניהן.

Evening dress, tiered machine made lace layered over silk with satin bows;
Possibly by Balenciaga;
French (Paris);
1950`s.
אם בפאריס, התערוכה המינימליסטית הציגה את יצירותיו של בלנסיאגה, לרוב בגווני שחור, בחללי הסטודיו של הפסל אנטואן בורדל ולצד פסליו, בלונדון מדובר בתערוכה מסורתית יותר, המציגה יצירות שונות של בלנסיאגה לאורך חמישים שנות פעילותו, וסוקרת את הסגנון האישי של לקוחותיו ואת השפעתו על מעצבים אחרים כמו ניקולה גסקייר, כריסטיאן דיור ופאקו רבן. התערוכה הפאריסאית הייתה דרמטית, אבסטקטית ופיוטית, ואילו התערוכה הבריטית נוטה לדידקטיות חוויתית, המנסה לחשוף את תהליכי היצור ואת הרעיונות שמאחורי שמלותיו הארכיטקטוניות של המעצב האניגמטי. אם בפאריס הסוד האפלולי של בלנסיאגה נותר מעומעם ושמור, בלונדון הציגו צילומי אקס ריי של השמלות כדי לחשוף את קרביהן.
התערוכה הלונדונית מוצגת בחלל המוקדש לאופנה במוזיאון הגדול. הבגדים מוצגים בצפיפות מה, ולצידם מסמכים, צילומים, פיסות בדים וצילומי אקס ריי, שאמורים להעניק קונטקסט לבגד. גם תיאורים של הלקוחות, ומכתביהן לבית האופנה המפרטים הזמנות של שמלות לפי מידה, מספקים הצצה לאופן הפעולה של בית האופנה הפריסאי.
האוצרים כותבים בהתפעלות מסוימת על חליפת צמר טוויד מחויטת, שהיא נתפרה לפי מידה בהזמנה מיוחדת. הם מתארים את תהליך העבודה, הדורש עד שלושה חודשים של הכנה ועד שלוש פגישות למדידה. זהו כמובן עולם הולך ונעלם, בניגוד מוחלט לאופנה המהירה של ימינו. אך לא מדובר בפרקטיקה שנכחדה לחלוטין ומקומה רק במוזיאון. גם היום, יש מי שיכולה להנות מבגדים תפורים לפי מידתה, ולא רק בבתי אופנה פריסאיים.
אחד האלמנטים המעניינים בתערוכה הוא הקשר בין בלנסיאגה ויצרן בדים שוויצרי בשם אברהם. המפעל הפך להיות ספק הבדים המועדף על המעצב, ובמידה רבה איפשר את יצירת השמלות האיקוניות בעלות הנפחים יוצאי הדופן. מפעל אברהם התמחה בבדי משי יוקרתיים, באריגה צפופה ובאיכות עילאית, שאיפשרו לבלנסיאגה ליצור שמלות מחויטות שיוצרות צללית מובהקת וברורה. בלנסיאגה הבין את חשיבותו הגבוהה של חומר הגלם, ובעיניו הבד היה תחילתו של רעיון הבגד. לכן, שיתוף הפעולה עם מפעל הבדים השוויצרי היה הבסיס לפעילותו כמעצב. הקשר בין המעצב ליצרן הבדים בולט בהקשר הישראלי העכשווי. בנוף האופנה הישראלי כיום, המחסור בבדים איכותיים וזמינים למעצב המקומי שפוגם לא רק בשגשוג הכלכלי של האופנה הישראלית אלא גם בפוטנציאל היצירתי.
הקומה העליונה של התערוכה מוקדשת ליוצרים שהושפעו מבלנסיאגה. כפי שאמר דיור, במילותיו הכתובות על קיר התערוכה, בלנסיאגה היה המנוע שמאחורי כל המעצבים. לכן אפשר לראות פה פריטים של מעצבים מגוונים ולכאורה לא קשורים כמו אוסקר דה לה רנטה ודריס ון נוטן, כריסטיאן דיור ופאקו רבן, לצד מעצבים צעירים שפועלים היום בלונדון. אך אולי הצורך לקשור כתרים לבלנסיאגה כדמות משפיעה (גם אם פחות מפורסמת יחסית לדיור או שאנל), ממסמס את השוני בינו לבין יתר המעצבים: אם כל אחד מהם ידע לקחת אלמנט אחד מתוך מגוון היצירה של בלנסיאגה – רקמות מרהיבות, מבנים גיאומטריים, נפח מתוחכם, חיוט מושלם, מינימליזם עיצובי, השפעה ספרדית – הרי שהיופי של בלנסיאגה הוא בחיבור בין כל אלה.
צילומים בתערוכה: אור רוזנבוים, כל הזכויות שמורות.
לפני כחודשיים בקרתי בעיירה גרטיה בספרד לחוף האוקינוס האטלנטי וממש במקרה הזדמנתי למוזיאון המוקדש לקריסטובל בלנסיאגה יליד העיירה. בנין יפהפה מורכב ממספר מבנים גאומטריים בצבעוניות הרמונית מושלמת, תואמת לעבודתו האמנותית ומכילה הצצה מרשימה ליצירותיו. חוויה נפלאה
אהבתיאהבתי