מסע בין אמנות לטקסטיל

פראטו, דצמבר 2016.

בתי האופנה הגדולים, כמו פראדה, ארמני, לואי ויטון ופראגאמו, הקימו לעצמם בשנים האחרונות מוזיאונים וגלריות לאמנות. חלק מהמוזיאונים סוקרים את ההיסטוריה של בתי האופנה, אך ההצלחה הכלכלית הביאה אותם גם לאסוף יצירות אמנות, ולהקים חללים מעוצבים למשעי להצגתם. אך הקשר בין האופנה לאמנות אינו מסתכם רק בתפקידם של בתי אופנה אמידים כמקדמי אמנות עכשווית, אלא גם בשיתופי פעולה מעוררי השראה בין אמנים לבין מעצבי אופנה. אם מעצבים כמו איב סן לורן מצאו השראה ביצירות אמנות של מונדריאן לעיצוב שמלות יוקרה (כמו שכתבנו כאן), באיטליה של שנות החמישים אמנים בעלי שם הקדישו את זמנם ומרצם לעיצוב בדים שישמשו כחומר גלם לבגדים לקהל הרחב, ולא רק לבתי האופנה היוקרתיים.
p1500716

בביקורנו האחרון בעיר פארטו באיטליה, ראינו תערוכה מרתקת שחושפת רגע חשוב בתולדות האופנה האיטלקית, כאשר תערוכת העיצוב הטריאנלה של מילאנו קידמה מכרזים הקוראים לאמנים ידועים לשלוח הצעות לעיצוב טקסטיל. בעזרת הטריאנלה נוצר חיבור מעניין בין אמנים כמו לוצ'ו פונטנה, מרינו מריני וברונו מונארי, לבין מפעלי הבדים האיטלקיים.

p1500727

התוצאה הייתה הצלחה כלכלית עבור כל הצדדים, וגם תנופה אמנותית ויצירתית חשובה לעולם האופנה האיטלקי. אחרי נפילת הפאשיזם ועם תחילת ה'בום' הכלכלי של איטליה, הטריאנלה הייתה לא רק תערוכת עיצוב תלת שנתית (כמשתמע משמה), אלא גם מוסד ממשלתי ששם לו כמטרה את קידום העיצוב האיטלקי. באמצעות מכרז עיצוב הטקסטיל של הטריאנלה של 1957, 5000 אמנים איטלקיים, וביניהם ג'יו פונטי, אנריקו פרמפוליני ועוד, שלחו אלפי דוגמאות לעיצובי טקסטיל, שהפכו לבדים שיוצרו על ידי מפעלים איטלקיים איכותיים. בתערוכה בפראטו מוצגים הציורים המקוריים, לצד צעיפי משי מודפסים ומצוירים שחושפים את הקשר המאתגר והמוצלח בין אמנים ומעצבים גרפיים באיטליה לבין מפעלי הבדים המקומיים, בתור הזהב של האופנה האיטלקית בשנות החמישים.

p1500719

p1500728

p1500720

ברונו מונארי

p1500755

יצירה של לוצ'ו פונטנה

p1500756

צעיף בהשראה של יצירה של לוצ'ו פונטנה

p1500759

p1500721 p1500722 p1500723 p1500725

p1500726


p1500730
p1500733

p1500734

p1500735

p1500737 p1500738 p1500739

p1500745

p1500747

p1500748

p1500750

p1500751

התערוכה היא חלק מפרויקט נרחב שכולל גם תערוכה בבית פראגאמו בפירנצה, עליה כתבנו כאן. התערוכות המרשימות מציעות הצצה לעולם המשותף בין אמנות לאופנה. הזמינות של יצירות האמנות לקהל הרחב, דרך מוצרי אופנה כמו צעיפי משי, שמלות וחולצות, הייתה חלק חשוב מהאתוס הדמוקרטי של שנות החמישים. הקמת החברה האיטלקית החדשה אחרי שנות הדיקטטורה הפאשיסטית כללה גם את הרעיון שאמנות לא מוגבלת למוזיאונים, אלא אמורה להיות זמינה לקהל הרחב, בחיי היומיום.

p1500714

צעיף משי עם ציור של בית פראגאמו בפירנצה, יצירתו של צייר איטלקי משנת 1961.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s