פראטו, דצמבר 2016.

בתי האופנה הגדולים, כמו פראדה, ארמני, לואי ויטון ופראגאמו, הקימו לעצמם בשנים האחרונות מוזיאונים וגלריות לאמנות. חלק מהמוזיאונים סוקרים את ההיסטוריה של בתי האופנה, אך ההצלחה הכלכלית הביאה אותם גם לאסוף יצירות אמנות, ולהקים חללים מעוצבים למשעי להצגתם. אך הקשר בין האופנה לאמנות אינו מסתכם רק בתפקידם של בתי אופנה אמידים כמקדמי אמנות עכשווית, אלא גם בשיתופי פעולה מעוררי השראה בין אמנים לבין מעצבי אופנה. אם מעצבים כמו איב סן לורן מצאו השראה ביצירות אמנות של מונדריאן לעיצוב שמלות יוקרה (כמו שכתבנו כאן), באיטליה של שנות החמישים אמנים בעלי שם הקדישו את זמנם ומרצם לעיצוב בדים שישמשו כחומר גלם לבגדים לקהל הרחב, ולא רק לבתי האופנה היוקרתיים.

בביקורנו האחרון בעיר פארטו באיטליה, ראינו תערוכה מרתקת שחושפת רגע חשוב בתולדות האופנה האיטלקית, כאשר תערוכת העיצוב הטריאנלה של מילאנו קידמה מכרזים הקוראים לאמנים ידועים לשלוח הצעות לעיצוב טקסטיל. בעזרת הטריאנלה נוצר חיבור מעניין בין אמנים כמו לוצ'ו פונטנה, מרינו מריני וברונו מונארי, לבין מפעלי הבדים האיטלקיים.

התוצאה הייתה הצלחה כלכלית עבור כל הצדדים, וגם תנופה אמנותית ויצירתית חשובה לעולם האופנה האיטלקי. אחרי נפילת הפאשיזם ועם תחילת ה'בום' הכלכלי של איטליה, הטריאנלה הייתה לא רק תערוכת עיצוב תלת שנתית (כמשתמע משמה), אלא גם מוסד ממשלתי ששם לו כמטרה את קידום העיצוב האיטלקי. באמצעות מכרז עיצוב הטקסטיל של הטריאנלה של 1957, 5000 אמנים איטלקיים, וביניהם ג'יו פונטי, אנריקו פרמפוליני ועוד, שלחו אלפי דוגמאות לעיצובי טקסטיל, שהפכו לבדים שיוצרו על ידי מפעלים איטלקיים איכותיים. בתערוכה בפראטו מוצגים הציורים המקוריים, לצד צעיפי משי מודפסים ומצוירים שחושפים את הקשר המאתגר והמוצלח בין אמנים ומעצבים גרפיים באיטליה לבין מפעלי הבדים המקומיים, בתור הזהב של האופנה האיטלקית בשנות החמישים.

ברונו מונארי

יצירה של לוצ'ו פונטנה

צעיף בהשראה של יצירה של לוצ'ו פונטנה

התערוכה היא חלק מפרויקט נרחב שכולל גם תערוכה בבית פראגאמו בפירנצה, עליה כתבנו כאן. התערוכות המרשימות מציעות הצצה לעולם המשותף בין אמנות לאופנה. הזמינות של יצירות האמנות לקהל הרחב, דרך מוצרי אופנה כמו צעיפי משי, שמלות וחולצות, הייתה חלק חשוב מהאתוס הדמוקרטי של שנות החמישים. הקמת החברה האיטלקית החדשה אחרי שנות הדיקטטורה הפאשיסטית כללה גם את הרעיון שאמנות לא מוגבלת למוזיאונים, אלא אמורה להיות זמינה לקהל הרחב, בחיי היומיום.

צעיף משי עם ציור של בית פראגאמו בפירנצה, יצירתו של צייר איטלקי משנת 1961.