באחד משיטוטינו ברחבי הרשת, עצרנו את תנועת האצבע שנעה על המסך. דימוי של הדפס גוף בגוון כחול אלקטרה על רקע לבן תפס לרגע את תשומת ליבנו. התמונה לקוחה מאחת מתצוגות שבוע האופנה של פריס אשר הסתיים השבוע. המעצבת של בית האופנה Celine עשתה שימוש בדימויי של האמן איב קליין משנת 1961 לאוסף קיץ 2017. ההדפס הקונטרסטי שנראה די חריג על רקע האוסף כולו מעלה את האפשרות שבחירתו נועדה פשוט למשוך את תשומת הלב. אם זו הייתה הכוונה, המטרה הושגה במלואה.

הדיאלוג האינטלקטואלי בין אופנה ואמנות ידע ימים יפים יותר. בעבר, אמנים ומעצבים פעלו יחד בסביבה קרובה ומפרה, קיימו יחסי עבודה אישיים ונהנו מיתרונות ההשפעה ההדדית.

מותג האופנה סלין, שמנהל מערך יחסי ציבור מצוין וזוכה לרוב לאהדת התקשורת, לא עשה שימוש מקורי במיוחד ביצירתו של קליין, שהיא אחרי הכל אחת העבודות המשמעותית ביותר בתולדות האומנות המודרנית של המאה העשרים. הדפס היצירה על שמלה לבנה מפספס את איב קליין כמקור השראה משמעותי ואינטלקטואלי.

Celine, Women Fashion Show, Ready to Wear Collection Spring Summer 2017 in Paris

הדימוי הזה העלה בזכרוננו תערוכה מצוינת שראינו במילנו בשנה שעברה, שהאירה באור מיוחד את יחסי הקרבה וההשראה היחודיים ששררו בין האמן הצרפתי הצעיר איב קליין והאמן האיטלקי הבוגר פונטנה בתקופה הקצרה בין  השנים 1957-1962 עד שליבו של קליין בגד בו בגיל 34.

קליין, יליד ניס שברווירה הצרפתית, היה יוצר מודרניסטי ואוונגרדי לזמנו. ביצירתו הוא שאף לצאת מהמסגרת ולשבור כללים מקובלים כמו ציור עם מכחול. הוא חיפש ביטוי רוחני באמצעות יצירת האמנות, והאמין שהרעיון יותר חשוב מהתוצאה ושאמנות יכולה להתקיים גם ללא חומריות. עבודתו ורעיונותיו עדין רעננים היום כשישים שנים אחרי מותו. הקריירה הקצרה שלו נסקה בשנת 1957 כשהציג במילנו 11 בדי כותנה מונוכרומטיים בגודל זהה, צבועים כולם בכחול אולטרמרין. עבודות דומות זכו לסירוב החלטי מצד אוצרי סלון האמנות בפאריס, אך קיבלו במה באיטליה. התערוכה עוררה סקרנות רבה אבל הבד היחיד שנמכר נקנה על ידי האמן לוצ׳יו פונטנה, שהפך גם הוא את מוסכמות עולם האמנות.

קליין היה אמנם אמן צעיר ואוונגרדי, אך הוא גם החזיק באמונה רוחנית חזקה. בשנות החמישים המאוחרות הוא ערך כמה מסעות עלייה לרגל לאומבריה שבאיטליה, אזור בעל חשיבות נוצרית וספיריטואלית, וביקר במנזר סנטה ריטה מקאשייה, קדושה מקומית שהייתה גם הפטרונית של עיר הולדתו ניס. בדרך הוא עצר באסיזי, למפגש חשוב עם ציורי הפרסקו של ג׳וטו בבזיליקה אינפריורה. בהמשך, הוא ביקר בפאדובה וראה את ציוריו של ג'וטו בכנסיות המקומיות.

פרסקו של ג'וטו בפאדובה

il dono del mantello, Giotto, Assisi

זה היה  רגע מכונן בהתפתחות האומנותית העתידית של קליין, כי שם הוא נחשף לצבע הכחול הידוע של ג'וטו. בשנת 1958 קליין יצר גוון של כחול הזוהר משלו, צבע אישי שנקרא 'כחול איב קליין' ikb.

הנסיעה של קליין ליפן, בשנת 1952, השפיעה על יצירתו וקרבה אותו לאומנות ולתרבות הזן האסייתית. קליין עדיין מצא השראה בנצרות הקתולית וערך ביקורים רבים באיטליה, מהטיול הראשון בשנת 1948 בסגנון טיולי הצעירים הבריטים לגילוי מחוזות התרבות מטורינו ועד קאפרי, ועד המסע האחרון בשנת 1961 שבו הביא ex voto, עבודת אמנות בהשראת סמלים נוצריים בכחול, זהב ומג׳נטה שיצר במיוחד לקפלה של סנטה ריטה.

קצת אחרי הבדים הכחולים הזהים שהציג במילנו אותם יצר באמצעות גלגלת כמעט באופן מכני ללא ויבראציות יד של מברשת או מכחול, הוא יצר פרופורמנס בבית ידיד ובו דוגמנית מרוחה בצבע כחול נצמדה לנייר שנפרס על הרצפה או נתלה על הקיר. אחד מהדפסי גוף היסטוריים כאלו הודפס על השמלה של סלין. הפרפורמנס של קליין הפך ל״ויראלי״ ואף שוחזר במתכונת אלגנטית יותר בשנת 1960 בגלריה לאמנות עכשווית בפריס, עם תזמורת שנגנה סימפוניה מונוטונית, מאה מוזמנים חנוטים בחליפות ושמלות ערב, איב קליין בפפיון לבן ושלוש דוגמניות יפות ועירומות.

קליין ראה בעבודתו חידוש רדיקלי שנבע מהשטחה מונוכרומטית וממגע הבשר והגוף החי עם משטח העבודה ללא מגע האמן. הדוגמניות היו לדבריו ״מכחול חי״. כשנעו על המשטח לפי הוראותיו הן הותירו על הנייר הלבן את ההדפסים של גופן, שמבקר האמנות הצרפתי פייר רסטאני הגדיר במילה ״אנתרופומטריות (אדם /מידה) בעידן הכחול״.

anthropometrie de l'epoque bleue

האירוע עצמו, הפרפורמנס האומנותי עליו ניצח האמן, בוצע כריטואל מתוכנן לפרטים, שמזכיר את ריטואל תצוגות האופנה העכשוויות. הפרפורמנס והתצוגה מבקשים להשאיר חוויה ואימפקט הרבה מעבר לבגדים/חומר. גם כאן קהל מוזמנים לבוש באופן מוקפד, מאזין למוסיקה מסוימת וצופה בבימוי מדוקדק של דוגמניות יפות ואנונימיות שהן כלי או אולי קולב מהלך. הן מבצעות את תפקידן לפי ההוראות באירוע/מייצג חוויתי שבו מוצגים על גופן יצירות המעצב. הרעיון הזה בא לידי ביטוי מוקצן ביצירה של אלכסנדר מקווין, שהשפריץ באחת מתצוגות האופנה המפורסמות שלו צבע על דוגמנית לבושה והדגיש בהגזמה את האלמנט הפרפורמטיבי והאמנותי של תצוגות האופנה העונתיות.

כל הזכויות שמורות, מסעות בגארדרובה 2016.