אנחנו אוהבות לעקוב אחרי מילים המתגלגלות משפות לשפות במהלך הדורות ומשנות את משמעותן בהתאם לייצוגן התרבותי.

בעקבות שינויים טכנולוגיים, תרבותיים וסוציולוגיים מילים משנות את משמעותן, כדי להתאים לייצוג חפצים או פריטי לבוש המשתנים עם התפתחות החיים המודרניים.

לא פעם אנו עושים שימוש במילים או מושגים באופן יום יומי מבלי לתת דעתנו על מקורן. אך ברור שכדי להבין את משמעותן העכשווית של מילים יש לבחון אותן גם בהקשרים היסטוריים (כמו שכתבנו כאן)

עולם האופנה מלא במונחים מקצועיים שמשנים את משמעותם בהתאם לשינויי סגנון הלבוש. למשל, כובע התפור כחלק של בגד עליון או מחובר באמצעות כפתורים או רוכסן למעיל, ונועד להגן על הראש והעורף מרוח וגשם נקרא בשפת האופנה capuchon. המושג הגיע מצרפתית, כמו רוב מושגי האופנה המוכרים לנו בשפת היום יום. הקפושון ההיסטורי הוא כובע מחודד שנלבש בחגיגות הקרנבל של יום שלישי הקדוש, מרדי גרא (בסגנון המזכיר את כובע הליצן המוכר לנו מפורים). באומנות ובהיסטוריה האיטלקית אנו מכירים גם את ה cappuccio, כובע מחודד תפור מאריג צמר רך מחובר לגלימה ארוכה שנהגו ללבוש נזירים פרנסיסקאנים, כלומר אלו שהצטרפו למסדר שהקים פרנסיסקו הקדוש מאומבריה במאה השתים עשרה.

הנזירים הפרנסיסקנים הובילו מהפכה רפורמה בכנסיה, וקראו למנהיגיה לנהל חיים צנועים וסגפניים. הם נקראו בפי המקומיים נזירים קפוצ׳ינים, על שם הכובע החום שכיסה את ראשם ועל הזקן שנהגו לגדל. במאה ה-16, קבוצת נזירים פרנצ'יסקנים מחו נגד התרחקות הכנסייה מדרכו של פרנסיס הקדוש, המבוססת על עוני וסגפנות מבחירה, ועזרה לקהילה. קבוצת המורדים פרשה מהמסדר הפרנצ'סקני והקימה מסדר חדש, שנקרא קפוצ'יני. כך, הצבע החום של הגלימות נקרא בהשאלה 'קפוצ'יני', ומכאן הגיע גם שמו של הקפה המפורסם, שצבעו כגוון גלימת הנזירים החומה.

באוספים שונים של אילנה אפרתי מופיע הקפושון כאלמנט עיצובי המעניק טוויסט ספורטיבי לשמלת ערב ממשי או למעיל רוח אביבי גזור מעור דקיק. בטנת הקפושון מהווה גם כתם צבע מנוגד לצבע המעיל.

אילנה אפרתי 100% כותנה 1997

אוספי הבגדים המודרניים שאנו מעצבות תפורים בתפירת עילית. זו תפירה קלאסית מחויטת במובן שבגדים גזורים ותפורים מאריגים. כדי ליצר מבנה ונפח או להצמיד את הבגד לגוף אנו נעזרים בחיתוכים ומתפרים או מניחים את הגזרה באלכסון לחוט הישר של האריגה. הטכניקות האלה דרושות בעבודה כי האריג, בניגוד לסריג, אינו גמיש מטבעו. לכן תפירת העילית מתבססת על חייטות מתוחכמת שמעניקה צורה לבד שאינו מתמסר לצורתו של הגוף.

אילנה אפרתי 2014

בשנות השלושים בארצות הברית נולד הסווטשרט, בגד פנאי לא פורמלי העשוי מבד סריג (לרוב מכותנה) עם כובע תפור כחלק אינטגרלי. זה ה"הוד" hood  או ברדס בעיברית. בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, סווטשרט הסריג עם הכובע הפך לטרנד וניתן היה לרכוש אותו בכל רשתות הבגדים מגאפ ועד קלווין קליין וברשתות בגדי הספורט. בתחילת המאה הנוכחית אותו סוויטשרט ספורטיבי תמים שינה את היצוג שלו והפך מזוהה עם תרבות ההיפ הופ, ועם נוער הפרוורים האפרו-אמריקאי.

בימינו ה- hoodie הפך מזוהה עם אלימות וטרור עירוני. אי אפשר לשכוח את הנער האמריקאי Trayvon Martin  שנורה למות על ידי שוטר משמר אזרחי בפלורידה כשכל חטאו היה שכובע הסוויטשרט שלבש כיסה את ראשו. באוקלהומה רפובליקנים רוצים להוציא מחוץ לחוק לא רק את הרעלה ומסיכת הפנים, אלא גם את הסווטשרט שהפך לסמל של כנופיות ואלימות עירונית. ויש אפילו בבריטניה מי שאומר שצעירים חובשי ברדס ברחוב מעוררים אי נוחות בציבור. 

הקפושון והברדס נותרו, מימי פרנסיסקו ועד פרברי שיקאגו של היום, פריט לבוש קל לזיהוי.   אך החברה השתנתה. אם בעבר הנזירים לבשו את הגלימה החומה עם הכובע כדי שהעניים יזהו אותם בקלות ויפנו אליהם לעזרה, הרי שהיום עיתונאי פוקס ניוז מאשימים את הטרנינג עם הברדס החשוד והמחשיד במותו של נער חף מפשע. הצורה החיצונית של הקפושון נותרה כמעט זהה לאורך השנים. הברדס נותר ברדס, רק החברה סביבו השתנתה.