רומא, אפריל 2016.

השבוע יצאנו למסע בעקבות עם שנעלם. לפני ימי האימפריה הרומית, גרו במגף האיטלקי עמים שונים, בעלי תרבויות עשירות ושפות מתוחכמות. אך עם התחזקותה של העיר רומא, יתר העמים ששכנו בקרבתה 'נבלעו' בתרבות הרומית השלטת, נטמעו בסביבתם ואיבדו את ייחודיותם. כיום, הם מעוררים את סקרנותם של הארכיאולוגים וההיסטוריונים שמנסים להבין טוב יותר את הציביליזציה שנעלמה.

האטרוסקים הם אולי העם הנעלם המפורסם ביותר באיטליה. הערים האטרוסקיות שכנו באיזור אטרוריה שנמצא במרכז איטליה, מטוסקנה ואומבריה ועד אמיליה וונטו.  עיר הבירה שלהם, ולזנה, נמצאת ליד אגם בולסנה המודרני, לא רחוק מרומא. למרות שהם בנו ערים יפות ומפותחות, האטרוסקים נחשבו בעולם העתיק ליורדי ים, ויש מי שמשייך אותם לתרבות החיתית. שיא תרבותם היה בשנים 800-600 לפנה"ס, והם נעלמו מהמפה הפוליטית לקראת המאה הרביעית לפני הספירה. למרות שכבר 2500 שנה האטרוסקים למעשה לא קיימים, החותם התרבותי שהשאירו ניכר עד היום. הקרמיקה האטרוסקית מראה על רגישות אסתטית גבוהה במיוחד.  תכשיטי הזהב שלהם מראים על יכולות טכניות מרשימות ועל ידע אומנותי ניכר. הם היו פסלים מוכשרים בחימר, וקישטו את ארונות הקבורה הזוגיים של האצולה בפסלי המתים בגודל מלא.

אחד מהארונות הקבורה האלה הגיע למוזיאון האטרוסקי של רומא בוילה ג'וליה, ארמון מפואר לא רחוק מגני וילה בורגזה. השבוע, כשהאביב הגיע לרומא, יצאנו לבקר במוזיאון, בהשראת המטיילים האירופאים של תחילת המאה העשרים, שעלו לרגל לרומא לגלות את התרבויות הקלאסיות העתיקות. מנהגי הקבורה נחשבים לאינדיקציה חשובה על רמת הפיתוח של הציביליזציות השונות. לכן, מערות הקבורה המפוארות של האטרוסקים מוכיחות שהם היו עם בעל תרבות מפותחת ומתקדמת במיוחד. פסל הקבורה מראה את הזוג חבוק ומחויך, שניהם לבושים ומסורקים באלגנטיות מסוגננת. שיערם עשוי צמות דקות ועל ראשם מצנפת או כובע. הם נשענים על כריות חימר, וזרועו של הגבר מחבקת את כתפה של האישה הצוחקת.

בעינינו, האטרוסקים הצליחו לפתח תרבות מרשימה שבמידה רבה הייתה מתקדמת יותר מהתרבות הרומאית שהביסה אותה. הפסל של זוג האוהבים המתים מביע בעינינו את מעמדה החשוב של האישה האטרוסקית. בתרבות האטרוסקית, בניגוד לרומא או ליוון העתיקה, האישה לא הגבילה את פעילותה לבית. היא הייתה שווה לגבר במישור הפרטי והציבורי, ושמרה על שמה גם לאחר הנישואין. נשים ידעו קרוא וכתוב, והיו חלק בלתי נפרד מעולם התרבות והיצירה. בניגוד ליוון העתיקה, בה רק זונות הוזמנו להשתתף במשתה יחד עם הגברים, באטרוריה הנשים והגברים ישבו יחדיו, אכלו, ניגנו, שוחחו ושרו, וגם התחרו בתחרויות ספורטיביות.

הלבוש האטרוסקי לא שרד, לרוב, עד ימינו, מלבד בציורי פרסקו על קירות הארמונות. הם לבשו לרוב טוגות או מעילים רחבים עשויים מבדי צמר או פשתן צבעוניים, בסגנון דומה למדי ללבוש הרומי. אך האטרוסקים התמחו באביזרים. נעלי העור האטרוסקיות היו שם דבר בעולם העתיק. הם נהגו לנעול סנדלים בעלי חזית מחודדת, בסגנון אוריינטלי. האלגנטיות האטרוסקית הייתה כל מפורסמת, עד שברומא, מאות שנים לאחר שהאטרוסקים נעלמו והתבוללו בין יתר עמי המקום, נהגו להחמיא למתלבשים המעודנים והמתחכמים ביותר בכינוי 'אטרוסקים'. מלבד נעליים, האטרוסקים השקיעו באביזרים נוספים כמו תכשיטי זהב, אבנים יקרות, שנהב ועץ. הם פיתחו את אמנות הצורפות והגיעו להישגים מעוררי השתאות ללא כלים טכנולוגיים מתקדמים.

בוילה ג'וליה, ארמון מצויר ומפואר שנבנה על ידי האפיפיור במאה ה-16, יצירותיהם של האטרוסקים ממלאות אולמות רחבי ידיים. הארמון נראה ממש כתמצית התרבות הרומית הניאו-קלאסית, מעיין הערה אירונית על המנצחים והמפסידים בקרב ההיסטורי על המורשת התרבותית. בתוך הארכיטקטורה הרומית, האוספים האטרוסקים הם רק שרידים מעוררי התפעלות, שמזמינים את המבקר לדמיין את הערים האטרוסקיות, את הנשים החזקות שגרו בארמונות המפוארים, את הנשפים העליזים, ואת המלחמות העזות שאיפיינו את העם שנעלם.

צילום: אור רוזנבוים.