פברואר 2016, חורש ים תיכוני באיטליה.

השבוע לא חיפשנו במוזיאונים או בערים יופי והתרגשות לספר לכם עליהם. גם לא הצצנו במסלולי תצוגות האופנה האינסופיים מניו יורק, לונדון ומילנו .

השבוע יצאנו אל השדות, אל היער, לשוטט במרחבים הפתוחים, להתבונן בפלא מיוחד שקורה רק פעם בשנה: הרגעים היחודיים כשהטבע מתעורר אט אט ממנוחת החורף .

הצבעים של ענפי העצים העירומים, שעד לא מכבר היו אפרפרים מעושנים, משתנים כל יום. משהו קטן קורה: ניצן מנץ והופך לפרח ואחריו מגעים עלעלים רכים וירוקים בגוון שלא ניתן לחקות במכחול.

האויר החמים, זימזום הדבורים לא משאיר ספק שהאביב הקדים בכמה שבועות. התארכות שעות האור וחמימות לא צפויה כבר באמצע פברואר הפעילה את המנגנון המופלא הגורם לעצים הנשירים להנץ, לפרחי הבר לפרוח בצבעים רעננים, לשדות שנזרעו לא מכבר לנבוט בעלווה ירוקה וזוהרת.

כל צמח ו״הצליל״ שלו, הגוון היחודי לו. כמו נגנים בתזמורת אינסופית של גוונים, הצמחים יוצרים את הסימפוניה הגדולה של ״תמונת הטבע״ שנקראת אביב המתלכדת יום אחרי יום כמו פאזל .

כל שנותר לנו הוא לנסות ללכוד במצלמת הכיס שלקחנו איתנו למסע השוטטות שלנו כמה מהרגעים הקסומים שראינו.

צילומים: אילנה אפרתי, כל הזכויות שמורות 2016.