לונדון, פברואר 2016.
המהפכה התעשייתית של המאה ה-19 הניעה את הכלכלה המערבית ושינתה את פני הערים האירופאיות. מפעלים חדשים צצו במרכזי הערים, ארובות הפריחו עשן אל קו הרקיע, הנוף העירוני הפך צפוף יותר, אפור, רועש וסואן. בתגובה, אמנים רבים חיפשו את דרכם אל הכפר, אל הטבע הרומנטי והמרגיע ששימש מפלט מהמולת העיר וגם השראה ליצירה חדשה.
לאוהבי הטבע והגנים לונדון מספקת כל השנה הנאה רבה. שיטוט בפארקים רחבי ידיים וגינות שכונתיות מטופחות, גנים היסטוריים, גנים בוטניים ומוזיאונים מספקים חוויות אסתטיות המבוססות על תרבות של עם חובב גינון וטבע כמו שכתבנו כאן.
תערוכה חדשה באקדמיה המלכותית לאמנות בלונדון מציגה את האמנים שציירו את הגנים המודרניים.

Claude Monet (French, 1840-1926), Nymphas (Waterlilies), 1914-1915, oil on canvas, Museum Purchase: Helen Thurston Ayer Fund, © artist or other rights holder, 59.16
התחנה הראשונה בכל תערוכה על אמנים וגנים היא בהכרח ז'יברני, גן חבצלות המים של קלוד מונה, לא רחוק מפריז. מונה בילה 56 שנים בגן, אותו הוא עיצב ויצר בעצמו. הוא תיכנן את האגם הקטן עם חבצלות המים, למורת רוחם של החקלאים המקומיים שדאגו שמא החבצלות הנדירות והייחודיות באגם ירעילו את מאגרי המים באיזור. אך במהרה הגן הפך למקור השראה לציירים רבים, וגם לתושבי הסביבה. במשך השנים, הגן היה מקום בריחה מהעולם כולו, לא רק מפאריז הרועשת והתוססת. מלחמת העולם הראשונה הדגישה את החשיבות של הטבע כמקור חיים, בניגוד לעולם האנושי ידוע הקרבות והמוות.
מונה היה אולי הצייר-גנן הידוע ביותר, אך הוא לא היה היחיד. קנדינסקי, מאטיס, פייר בונאר, רנואר, חואקין סורולה ואמיל נולדה חלקו את התשוקה לגינון. בצרפת, באיטליה, באנגליה, בגרמניה, בספרד ובארצות הברית, גנים היו עולם של רוגע אוניברסלי מלא יופי, פרחים, חיות, ושלווה שמעניקה לאנשים את ההשראה ליצירה אמנותית. הציירים עבדו בגן, ניכשו עשבים, שתלו פרחים, כיסחו את הדשא וגזמו ענפים, גידלו ירקות ופירות ובעיקר יצרו עולם יפה, אסתטי, נדיב ומרגיע. העבודה בגינה הייתה בעלת חשיבות אמנותית לא פחות מהציור של הגן.
הבגדים שלבשו הציירים בגן מעוררים השראה. באחד הציורים המרשימים בתערוכה, חואקין סורולה הספרדי צייר את האמן והמעצב האמריקאי לואי קומפורט טיפאני בעודו מצייר בגנו בלונג איילנד. טיפאני לבוש בחליפה לבנה, צחה ומרהיבה, ואוחז בידו פאלטה של צבעים. מעניין לראות שציירים רבים בחרו ללבוש לבן בגן, ולצייר לבושים לבן, בלי לחשוש שמא חליפת הפשתן המהודרת תתלכלך מהאדמה, מהפרחים או מהצבעים. הלבן היה הצהרת כוח, ביטחון ביופי הטהור של הצבע האלגנטי ביותר.
בין מנוחה לציור, הגן נותר בעיני הציירים המודרניים מקום בטוח, רגוע, ללא סכנות. העמל הכרוך בגינון נחשב בעיניהם לפעילות מרגיעה ומשחררת. העבודה הפיזית הייתה שינוי מבורך מעולם האמנות. גם אנחנו, בגן שלנו, נהנות לעדור, לנכש, לשתול, לגזום ולהשקות. גם בשבילנו, הגן הוא מקום של חלומות, השראה, דימיון חופשי ושחרור מלחצי המודרניות. הגננים בתערוכה עמלו בגנם כדי להבין ולהעניק משמעות לכוח היצירה הנצחי של הטבע. הגן, לכן, הוא שיתוף פעולה בין הגנן לבין הטבע, שני כוחות יצירתיים שיכולים להפוך אדמה לבד ציור וליצירה אמנותית חיה.

Matisse, Henri (1869-1954): The Rose Marble Table (Issy-les-Moulineaux, spring-summer 1917). New York, Museum of Modern Art (MoMA)*** Permission for usage must be provided in writing from Scala.
בגן שלנו ביקשנו לשוב אל מקום של התחלה חדשה ופשוטה. נטענו ושתלנו בו רק צמחים הגדלים באופן ספונטאני בטבע המקומי במחשבה על הגן טרום העידן הגלובלי. זה גן מאתגר בו גדלים צמחי נוי, ירקות ופירות ללא דישון כימי או קוטלי עשבים. השתילה והטיפול בגן מחייבם לימוד, תכנון ומחשבה על היחסים בין הצמחים, על הנוף שנוצר, על האסתטיקה העתידית של העצים והפרחים.
פירות התכנון יחד עם כוחות הקרקע והטבע יוצרים תמונה ייחודית לגן שלנו, ממש כמו עבודת אומנות .
נושא נפלא לעסוק בו מכל הבחינות. תבורכו.
אהבתיאהבתי