איטליה, נובמבר 2015

צבע הזית מגיח מדי פעם אל רשימת צבעי האופנה העונתיים המקשטים את מדורי הטרנדים. מדי פעם חוזר ה-״טרנד צבאי״ והפשניסטיות משוכנעות שאין המלתחה שלמה בלעדיו. מוזר בעינינו שהזית המופיע בתרבות שלנו כסמל השלום הפך לצבע המדים של הצבא.

בהשראת בגדי עבודה זקט כותנה מאוסף א.א  100% כותנה

מבט מעמיק יגלה שצבע הזית המככב בעמודי הכרומו לא ממש דומה לקשת הצבעים המגוונת של פרי עץ הזית המבשיל בחודשי הסתיו בארצות הים התיכון. יצאנו למטע הזיתים שלנו כדי לגלות לכם את גווני צבע הזית הטבעיים.

בסוף הקיץ פרי הזית ירוק בהיר כגוון הדשא באנגליה. עם בוא הסתיו הזית מתחיל להבשיל לאיטו. באוקטובר כתמים סגולים כהים מנקדים את הצבע הירוק. אט אט הפרי הופך מירוק בהיר לסגול כהה כצבע החציל.

השבוע כשגוון הזיתים שלנו הגיע לטון המדויק, לא ירוק מדי וגם לא כהה מדי, ממש כמו שאנו אוהבים את שמן הזית שלנו, יצאנו עם חברים למטע למסוק את הזיתים.

לא ויתרנו על חווית המסיק  באוויר הסתווי החמים והמבושם. תפאורת עצי היער התוחמים את המטע, הלוהבים בשלכת זהובה וטיפות הטל התלויות על עלי הזיתים המנצנצות באור קרני השמש האלכסוניות.

השנה הקיץ היה חם מהממוצע. פרי הזית הבשיל מוקדם ורובו כהה יותר מהרגיל בעונה זו. נכון שאנחנו תושבי הערים לא ממש מרגישים שינויים במזג האוויר כי אנו יושבים רוב היום בחללים ממוזגים ומוארים באופן מלאכותי. אבל העוסקים בחקלאות כבר מבינים שהאקלים בפלנטה שלנו משתנה. עץ הזית הוא עץ עתיק ולא מפונק השורד תנאי אקלים משתנים כמו חום תנאי יובש קיצוניים ואף קור. אבל הוא לא אוהב את שינויי מזג אוויר.

בשנת 2014, כמו הרבה מגדלי זיתים, לא מסקנו ולא היה לנו שמן. החורף היה חם מהממוצע והקיץ קריר ולח. בפרי התפתחו תולעים והוא נשר מהעץ כבר בסוף הקיץ (במטע האורגני שלנו לא מרססים בחומרי הדברה כימיים). האם הצרכן מודע לכך שיש מגדלים שאספו את הפרי מהרצפה ומכרו את השמן כשמן כתית טהור?

כשאנו חושבות היום על הקשר בין בגדים, אופנה ומזון קל לראות את ההקשרים בין העולמות. כמו באופנה הגלובלית והתאגידית המצפה רווחים מהירים ודורשת עוד ועוד ״צמיחה״ (למרות שכר עובדי יצור לא הגון, איכות מוצר ירודה, זיהום הסביבה ושכנוע אינסופי של הצרכן לרכוש עוד ועוד) ככה בדיוק מתנהג גם עולם המזון. גם פה שולטים תאגידים דורסניים. האוכל שאנו אוכלים הפך לסחורה בלבד. החקלאים המגדלים את המזון נמצאים אי שם בתחתית שרשרת השכר ממש כמו התופרות בבנגלדש או בוייטנאם. ככה ״חינכו״ את הצרכן המודרני לצרוך מוצרי צריכה זולים. הפריווילגיה של גידול מזון ביתי מעניינת יותר ויותר את אלו המבינים את משמעות הדיסוננס בין איכות והגינות לבין השיטה הקפיטליסטית החזירית.

השאלה  מה אנחנו יודעים באמת על האוכל שאנו אוכלים דומה מאד למה אנחנו יודעים על הבגד שאנו לובשים?

אנו מגדלות עצי זית בחקלאות בעל (ללא השקיה) וללא התערבות כימית. את הזיתים אנחנו מוסקות באופן ידני כי אנחנו מעריכות את העץ כשהוא נותן פרי, ומעדיפות לגעת בפירותיו בידיים ולא במכונה. זה לא מובן מאליו. המגע מניע אותו לחשוב על שבריריותו של הטבע, על האיזון העדין של העונות ועל חלקו של האדם בכל השינויים שאנו חווים במאה העשרים ואחת.